שבץ מוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי כתסמונת קלינית של גירעון מוחי כתוצאה מהפרעה באספקת הדם או הפרעה בזרימת הדם לרקמה המוחית.

עבודה זו הינה סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את מאפייני האירוע המוחי.

שבץ הוא הגורם השלישי המוביל לתמותה בעולם. תמותה משבץ גבוהה בעיקר בדרום אמריקה ובמזרח אירופה. האירוע המוחי מתאפיין בהופעת סימנים נוירולוגיים, המופיעים באופן פתאומי ומתפתחים מהר. הסימנים הנוירולוגיים יכולים להיות קשים כמו קומה (תרדמת), שתוקים בפלג גוף, חוסר יכולת דיבור או חוסר הבנה. כמו כן, יכולים להיות גם סימנים קלים יותר – כמו הפרעה תחושתית קלה, או חולשה מינימאלית .

ישנם שלושה סוגים פתולוגיים : שבץ איסכמי- חסימה או הפרעה בהעברת חמצן למוח (כ -80% באוכלוסייה לבנה), דימום תוך-מוחי עיקרי, כלומר התפוצצות של כלי דם במוח (כ -15%), ודימום תת-עכבישי (כ -5%) .

אירוע מוחי השכיח ביותר הוא שבץ המוחי איסכמי, כאשר הסיכון היחסי למוות משבץ המוחי איסכמי גבוה יותר בקרב שחורים לעומת לבנים, גבוה יותר בקרב מבוגרים. לשחורים והיספניים סיכון גבוה יותר לשבץ בכל קבוצות הגיל בהשוואה ללבנים .

אירוע מוח הוא גורם תחלואה ותמותה מרכזי במדינת ישראל, וכרוך בגרימת נכות קבועה בשיעורים גבוהים. בישראל מתרחשים כ- 13,000 מקרים של שבץ מוחי בשנה. מספר דומה לזה של אוטם שריר הלב. לפי נתוני משרד הבריאות בישראל, מתוך אלה העוברים שבץ מוחי, כ- 16% נפטרים במהלך שלושת החודשים הראשונים, כ- 30% נזקקים לטיפול במוסד ו-50% משוחררים הביתה עם דרגות שונות של מוגבלויות.