הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית כרונית עם שכיחות עולמית של כ -5% בקרב ילדים בגיל בית הספר.

סקירה זו נועדה לסייע בהבנת הלקות, מאפייניה,  גורמים להפרעה ושיטות טיפוליות מומלצות.

בעלי ADHD מציגים הפרעות משמעותיות בקשב, בביצועים האקדמיים ובקשרים משפחתיים והחברתיים. אתגרי האבחון כוללים את הצגת הסימפטומים המשתנים במהלך גיל ההתבגרות, אבחנה דיפרנציאלית מורכבת, וזמן לביצוע הערכות יסודיות. לצורך טיפול נכון, יש להיות מודעים למניעה, זיהוי מוקדם וטיפול במצבים הקשורים להפרעות קשב וריכוז. הטיפול האופטימלי בחולים בתקופה קריטית זו הוא התנהגותי- תרופתי משולב.

לרוב האנשים עם הפרעות קשב וריכוז יש בעיות בשתי הקטגוריות הללו, אך זה לא תמיד המקרה. הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים ובני נוער מוגדרים היטב, והם בדרך כלל בולטים לפני גיל 6.

כיום ידוע כי התופעה לא תמיד נעלמת בבגרות ולכן היא עשויה ללוות מספר ניכר מהאנשים הסובלים ממנה גם במהלך גיל ההתבגרות והבגרות. מדובר בהפרעה משמעותית, שללא טיפול עלולה לגרום לפגיעה קשה בתפקודו ובריאותו של האדם, והיא מלווה גם בתחלואה משמעותית הקשורה בעיקר באזור ההתנהגותי והרגשי. לפיכך, אבחון מוקדם ונכון של ההפרעה הוא חיוני ועליו להיות בעדיפות גבוהה בקביעת מדיניות הבריאות הלאומית.