אחת הדרכים ליצירת סבלנות וסובלנות אחד כלפי השני היא מפגשים בין יהודים לערבים בישראל, כאשר בעקבות המפגשים, המשתתפים  הופכים קונפורמיים ויותר ביקורתיים לגבי הסטטוס קוו ביחסי יהודים וערבים; בנוסף המשתתפים הופכים יותר ריאליסטיים ופחות נאיביים ביחס למגע ולקשר עם בני העם האחר, שכן המפגשים מובילים אותם לראות את הקונפליקט כמציאותי יותר.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בתרומת שילוב סטודנטים מתרבויות שונות להבנת האחר.

הריבוי התרבותי מהווה מרכיב חיוני של החברה, ומאפשר היכרות טובה יותר של הפרטים עם חלקיה השונים של החברה ויצירת קיום משותף.

מטרתו של חינוך לרב-תרבותיות היא להעצים את העוסקים בו, על מנת שיהיו בידיהם כוחות וכלים חינוכיים להניע שינוי חברתי. זהו תהליך העצמה של קבוצות מקופחות.

החינוך הבן תרבותי מהווה אתגר חינוכי בהיותו כולל תרבות עברית אשר בתוכה תרבויות משנה שישי לשמר וטפח אותם, על כן, מפגש ראשוני עם דעות קדומות והיכרות עם הסמלים והמאפיינים של התרבות האתנית החיצונית יסייעו לפרט להכיר את תרבותו של האחר הכרה מלאה ולהבינה הבנה מלאה.

ערכים תפקידם להנחות התנהגות או התייחסות בתהליך של נקיטת עמדה כלפי הערכת אמונות ודעות או קבלת החלטות לפעולה, ערך מקנה עדיפות להערכת עמדה מסוימת על פני אחרת

ערך השלום טומן בחובו גם את התפיסה הרב-תרבותית, כפי שנתגבשה בעשורים האחרונים, מגמה אחת ברב-תרבותיות היא חיזוק והעצמה של כל אחת מן התרבויות שבתוכה. המגמה השנייה שבתפיסת הרב-תרבותיות היא הבניית מרחב היחסים בין הקבוצות התרבותיות.

חינוך לשלום הוא חינוך נגד אתנוצנטריות, חינוך להבנה הדדית, לשוויון זכויות, לפתרון קונפליקטים, מתן לגיטימציה לצד השני וקבלת הנרטיב של הזולת כלגיטימי.

תכניות לימוד לחינוך לשלום מתייחסות להשקפת עולם ועוסקות ביחסים בין אנשים, אך גם בין עמים, ולכן נכרכים יחד דפוסי חשיבה ופעולה שונים. החינוך לשלום במסגרת תכניות לימוד נתפס כתופעה או כתנועה חינוכית א- פוליטית.