העבודה הנוכחית בחנה תרומת יהודי ארה"ב לרכש בתקופת מלחמת העצמאות תוך התייחסות משווה גם לרכש  הצבאי באירופה, כאשר רכישותיה הלגאליות והבלתי־ לגאליות של ישראל במהלך המלחמה מארצות הברית וכן מאירופה תרמו תרומה חשובה ליתרון הגדול שהשיג צה״ל על צבאות ערב בעתודות ובמקורות אספקה של תחמושת ושל ציוד צבאי, בעיקר לנוכח משטר האמברגו הבין־ לאומי.  הרכש הצבאי ומימונו הגיע מתרומות של יהודי ארה"ב, כלומר יהדות ארצות הבית תרמה תרומה מכרעת לרכש הצבאי בתקופת מלחמת העצמאות.

יהודי ארצות הברית ראות בפתרון הלאומי סיוע לאחיהם היהודים המצויים במצוקה. מכאן, שהארגונים הציוניים האמריקאים פעלו לקמת מדינה יהודית ולרכש צבאי מסיבי לצורך מימוש הקמת הבית הלאומי. גם ארגונים לא ציוניים: "בני ברית" ו"הגו'יינט" התקרבו לציונות מתוך הבנה ששיקום ניצולי השואה צריך להיות בא"י. לכן יהודי ארה"ב מחד  תמכו בתכנית החלוקה ושכנוע הבית הלבן שיתמוך בתכנית ודאגו לתרומות ורכש צבאי גם באופן לא חוקי. בהקשר זה  "קבוצת סונבורן". רכשה ציוד לחימה עבור ההגנה ומאוחר יותר גם עבור צה"ל. פעילות הקבוצה הייתה אסורה על פי החוק בארה"ב. במקביל, הלובי היהודי השקיע רבות בניסיון להביא לכך שהממשל האמריקאי יתמוך בתכנית החלוקה.

יהדות ארצות הברית, אומנם פעלה רבות על מנת לסייע להקמת מדינה, אך הממשל האמריקאי התמיד בעקשנותו והתנגד לסיוע צבאי ולכן בן גוריון פנה גם לפעילות רכש מסיבית באירופה.  הפעילות באירופה הייתה בעיקרה חשאית ומחתרתית וכי נסבה על אינטרסים כלכליים בעיקר ופחות תמיכה הומנית בעם היהודי ובהקמת מדינה יהודית.  הפעילות באירופה סייע להגנה ובהמשך לצה"ל התמודד במלחמת העצמות ולאחריה, כאשר בתקופת המלחמה שימשה פראג , בירת צ׳כוסלובקיה כמוקד מרכזי לשלוחה האירופאית של ההגנה.  מדינות נוספות גם היו מעורבות, אך מרכז  הרכש היה צ'כוסלובקיה. הרכש האירופאי סייע ותרם רבות להצלחת מבצעי לחימה בעת מלחמת העצמאות.