הדסה, ההסתדרות הציונית לנשים באמריקה שנוסדה בשנת 1912, היא ארגון הנשים הגדול במדינה והיא הארגון הציוני הגדול בעולם. אידאולוגיה, מבנה תאגידי ודמוקרטי ייחודי, מאפייני ההנהגה והשפעתם על הלא-לייטים, והמיקום המרחבי של המרכזים הרפואיים של הדסה מסייעים להסבר להצלחתה של הדסה.

שאלת המחקר:  כיצד תרם ארגון הדסה לשיפור מערכת הבריאות והרווחה בתקופת היישוב-   עד שנת 1948?

הציונות וההתיישבות היהודית בארץ ישראל החלה בסוף המאה ה -19. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה ישראל חלק מן האימפריה העותומאנית. הבריטים שלטו בחלק זה של העולם בין השנים 1918-1948 באמצעות המנדט הבריטי, והציונות התמקדה באנשים שהיו מוכנים לעזוב את ארצם, כדי ליצור מולדת יהודית ולהיות מוכנים להקרבה אישית ולהגשמה עצמית .

הציונות מספקת זהות יהודית מעבר לגבולות הדת וגבולות הבית. הדסה יצרה תמונה שמזוהה בקלות עם המרכז הרפואי היוקרתי בירושלים. הוא משתמש ביעילות בסמלים יהודיים והומניטריים. האישה היהודייה העובדת בת זמננו, העומדת בפני סכסוך יומיומי בין בית לעבודה, מציבה בפני הדסה אתגר חדש.

הדסה הקימה את היחידה הרפואית הציונית האמריקאית (AZMU) בשנת 1918, שהורכבה מ- 45 רופאים, אחיות, רופאי שיניים ומהנדסים סניטריים. היחידה הוקמה כדי להילחם במצבים הבריאותיים הבלתי נסבלים בארץ ישראל שלאחר המלחמה וליצור תוכניות בריאות ורווחה קבועות.

אחד המאפיינים הבסיסיים של הדסה, מקורו במחשבה הפמיניסטית האמריקאית בראשית המאה העשרים, שקבעה כי נשים נוטות להתמודד עם סוגיות מעשיות ולא עם אידיאולוגיה. המייסדים טענו אפוא כי על הדסה להתרכז במטרות קונקרטיות.

בשנות העשרים של המאה העשרים פיתח הארגון הרפואי הדסה שירותי בריאות לכלל האוכלוסייה ביישוב והיה פעיל ברפואה מונעת ובטיפול רפואי לעולים. זה היה תחום הפעילות שלו לאורך כל תקופת המנדט.

לסיכום, הדסה הנו ארגון הנשים הגדול והפעיל ביותר בהיסטוריה היהודית. הארגון הניח את היסודות למערכת הבריאות המודרנית ביישוב ובישראל תוך הקמת בתי חולים , את בתי הספר הראשונים לסיעוד, לרפואה, ולמקצועת פארא רפואיים.