מדיניות של הכללת ילדים עם מוגבלות במערכות חינוך רגילות מיושמת במשך כמה עשורים. מדיניות השילוב במערכות החינוך ביקשה להסיר הבדלים בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל על מנת לספק חינוך לכלל הילדים במסגרת כוללת.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון מהי תרומתם של מורים מחנכים לשילובם של תלמידים לקויי למידה.

חינוך משלב כולל הסרת המחסומים למעורבות והשתתפות של ילדים עם מוגבלויות בכיתות רגילות.  יישום מוצלח של מדיניות השילוב תלוי בעיקר במשאבי בית הספר הקיימים לתמיכה בשילוב, כמו גם בתמיכות העומדות בפני מורים שצריכים להתאים את צרכי הלמידה המגוונים לכלל הילדים בכיתותיהם.

בישראל חוק השילוב בשנת 1988 קבע כי ילדים עם צרכים מיוחדים זכאים לשילוב על פי החלטת ועדת שילוב ובצד זה זכאים לתוספת של שעות הוראה ולתוספת שירותים מיוחדים. בפועל נוצר מצב שבו לא התקבלו משאבים מספקים לצורך שילוב במערכת הרגילה.

המחקר הנוכחי הינו מחקר איכותני, מחקר שידון בשילוב תלמידים לקויי למידה בכיתה הרגילה, תוך התמקדות ביתרונות, חסרונות השילוב וכן השפעת המורים המחנכים על תוצאות השילוב.

במחקר השתתפו מורים המשלבים תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות במערכת החינוך לפחות שנתיים, וכן מורים מקצועיים המלמדים תלמידים אלה שנתיים לפחות. בסך הכול רואיינו 8 מורים מבתי ספר שונים במרכז הארץ. תפיסותיהם של המורים בנוגע לשילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות הרגילות נבדקו באמצעות ראיון עומק מובנה למחצה.

ממצאי המחקר מעלים כי עמדות המורים הן חיוביות כלפי שילוב תלמיד בעל צרכים מיוחדים בכיתתם במידה רבה, עמדות המורים הן חיוביות כלפי השפעת השילוב על הכיתה הרגילה במידה רבה, עמדות המורים לגבי היכולת שלהם ליישם את השילוב כיתה נמצאה נמוכה שכן על אף הצלחות קיימים קשיים המערימים על הצלחת השילוב, מורים מאמינים כי הכנסת השילוב של הילד בעל הצרכים תורם ללמידה, מורים סבורים כי הכנסת השילוב של הילד בעל הצרכים מאפשרת קבלת השונה בחברה.