בישראל יש התחלות משמעותיות של התפתחות תופעת החינוך מן הבית. כיום, יש לפחות כמה עשרות משפחות המחנכות את ילדיהן מן הבית.  כמה משפחות ביקשו וקיבלו אישור ממשרד החינוך לחנך את ילדיהן בבית.

סקירת ספרות זו בוחנת את תרומתו של החינוך הביתי לעומת החינוך הבית ספרי, תוך התייחסות לתכנים , כלים והישגים לימודיים.

סעיף 26 ( 1) להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם קובע, כי "כל אדם זכאי לחינוך" וכי "החינוך בשלב הראשון הוא חובה". סעיף זה אינו מאפשר חינוך אלטרנטיבי, אולם לנוכח מספרם ההולך והגדל של ילדים המתחנכים בבית נוצר צורך בהסדרה משפטית של התופעה.

בישראל, משרד החינוך מתנגד עקרונית  לתופעה אך מכיר בזכותם של הורים לקיים חינוך ביתי במסגרת תהליך אינדיבידואלי, תחת אישורו. מדיניות זו אינה מוסדרת בחוק, אלא בנהלים פנים-משרדיים. בעשור האחרון, על רקע המאבק בין הורי החינוך הביתי לבין משרד החינוך בעניין הסדרת התופעה מבחינה חוקית, קיים גם מאבק משפטי, סביב עתירתם של כ- 100 הורים נגד משרד החינוך

שילוב הטכנולוגיה בהדרכה מסמן את המעבר ההדרגתי מהדרכה מבוססת מדריך להדרכה מבוססת לומד. נעשה שימוש בטכנולוגיית מידע מודרניות, על-מנת לקשר בין אנשים בצורה יעילה ונגישה, להכשיר ולהקנות ידע . השיטה מאפשרת הפצה מהירה וזמינות של מידע וידע, יחסי הגומלין בין מדריך למודרך יכולים להתבצע בכל זמן נתון.

יש הטוענים כי המתכונת של חינוך ביתי אינה מאפשרת פיקוח ראוי על התכנים. קיים אף חשש כי הילדים יגדלו ללא מסגרת כלל וללא תובנות בסיסיות מאידך לרוב מדובר בהורים משכילים ודעתנים אשר בהחלט יכלים להקנות לילדיהם מסגרת ולמידה.

הילדים הלומדים בבית לא מפגינים הבדלים משמעותיים בהערכה עצמית, והם חווים רמות נמוכות יותר באופן משמעותי של דיכאון יותר מאלה ללא חינוך ביתי ברקע החינוכי שלהם.