אימו מוגדר כמוסיקה רגשית. קהילה מוגדרת כקבוצה חברתית המאורגנת סביב מנהגים ותחומי עניין משותפים. היא מתאספת בזמנים ובמקומות ספציפיים, בעלת סגנון חיים מסוים . כמו כן, חברי הקהילה מסגלים לעצמם סטייל מובחן שמביע את היותם קבוצה .

סקירת ספרות אשר עניינה בשאלה האם קהילת האימו מהווים תרבות טעם וכי השאלה השנייה האם קהילת האימו מהווה קהל טעם ?

ההבחנה בין שני המושגים מוסברת בכך שתרבות הטעם טומנת בחובה היצע של מוצרי תרבות וכי קהל הצרכנים הרוכש את מוצר תרבותי זה או אחר הנו קהל צרכנים ייחודי בעל טעם והעדפות המשפיעים על צריכתו התרבותית.  תרבות טעם הנה מכלול של מוצרים תרבותיים  וכי קהל טעם היא הקבוצה החברתית הצורכת מוצרים אלה

– הוא קיצור הביטוי מוזיקה רגשית (Emotional Music) . מדובר בפאנק אמריקאי רך, פופי וממוסחר, הכולל סולנים נסערים וטקסטים מלודרמטיים המתאים שנאה עצמית, מערכות יחסים ואהבות שכשלו, בל וכאב.  ז'אנר מוסיקאלי זה החל דרכו בשנות ה-80  וכלל להקות להקות כגון לייבל דיסקורד, Embrace .

בקרב הנוער הישראלי, קיימת שונות רבה בין טיפוסי הנוער . הלגיטימציה לפלורליזם והתחזקות הגישה האינדיבידואליסטית מחדדים את ההבדלים בין תת התרבויות של הנוער וזאת על רקע המעמד, הוותק בארץ ובעיקר הדת

הז'אנר התפתח כתת תרבות אמריקאית של מתבגרים המאזינים לז'אנר ספציפי של מוזיקה, המאופיין ע"י ביטוי רגשות ופגיעות המאפיינים את תקופת גיל ההתבגרות. ההתנהגויות, הגישות והערכים שביטאה המוזיקה כללו ועודם נושאים רגשיים סוערים שבדרך כלל מתקשרים לגיל ההתבגרות: נואשות, נוסטלגיה, שברון לב, תקווה, תיעוב עצמי ובכי

רשת האינטרנט ייחודית במובנים רבים ושונים ומשמשת הן כפלטפורמה טכנולוגית לצורות תקשורת "מסורתיות" שונות והן כמקור לצורות תקשורת ייעודיות המפותחות בהתאמה לאינטרנט. האינטרנט הנו תשתית ליצירת שיח ציבורי מסוג חדש – שיח אישי במרחב ציבורי, תקשורת המונים המשדרת מ"רבים אל רבים", שיח בקהילות אד-הוק ושיח בפורומים המתקיימים לאורך זמן. מסגרות אלה פותחות פתח להשתתפות פעילה של הפרט במעגלי השיח ובתהליכי יצירת המשמעות