פנאי מוגדר כזמן שאיננו מוקדש לעבודה, לשינה, לבית הספר או לפעילויות אחרות שאינן נחוצות לקיום או הזמן שאיננו מוקדש לשינה, אכילה, תעסוקה ולהיגיינה.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את תרבות הפנאי של קשישים בדיור מוגן לעומת תרבות הפנאי של קשישים בדיור עצמאי.

ממצאי המחקר שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל(1998) מראים כי העיסוק בזמן הפנוי בחיי היומיום מאופיין יותר בפעילות אינדיבידואלית: חשיפה לאמצעי התקשורת,הליכה למופעי תרבות,ועיסוק בתחביב כלשהו באופן קבוע. נמצא כי פחות ממחצית אוכלוסיית הנבדקים עוסק בפעילות גופנית באופן קבוע אשר השכיחה בהן הינה הליכה,וככל שהגיל עולה כך יורד העיסוק בפעילות הגופנית.

הפנאי שעומד לרשות הקשיש שפרש מעבודתו, רב מאשר צעירים ומבוגרים ממשיכים לעבוד, אולם גורמים ביולוגיים חברתיים ופונקציונאליים משפיעים על היקף הפנאי והדרכים למימושו. הפרישה מהעבודה גורמת לקשיש לצמצום במספר מגעיו החברתיים, מצבו הפיסי אינו כבעבר ולכן פעילות הדורשת כוח פיסי איננה רלוונטית עוד. בעקבות תמורות אלו הפעילות התרבותית של הקשיש נמוכה בהשוואה ליתר קבוצות הגיל אף כי פנאי העומד לרשותו רב יותר.