לגננת בגן הילדים תפקיד חשוב ואחריות להתפתחותו המיטבית של הילד, לקדם את למידתו, כישוריו, יכולותיו ולטעת בו בטחון להמשך דרכו. העיסוק בשאלת החינוך המיטבי התמקד באישיותו ומאפייניו של המחנך ובגישתו כתנאי להצלחה החינוכית.

עבודה זו בוחנת כיצד תופסות הגננות את המעבר מגן מסורתי לגן הפועל בגישה דיאלוגית?

נקודת המוצא בחינוך הדיאלוגי, שבו עוסק מחקר זה, הוא שהידע מתהווה בדיאלוג בין מחנך לתלמיד. בשנים האחרונות, בעקבות פתיחת גן ניסויי הפועל על פי עקרונות החינוך הדיאלוגי, עברו מספר גנים בגליל העליון לפעול אף הם על פי עקרונות אלו. מטרת מחקר זה היא לבחון את תהליך השינוי שאותו עוברת הגננת במעבר מהוראה בחינוך מסורתי לחינוך בגישה הדיאלוגית.

הבסיס הפילוסופי- חינוכי של הגישה הדיאלוגית נמצא בתורותיהם של סוקרטס ואפלטון בעת העתיקה, בובר, רורס ופרירה במאה העשרים. בבסיס החינוך הדיאלוגי נמצאת התפיסה ההומניסטית הרואה את הילד במרכז-כבעל מכלול של יכולות וכישרונות, וכאדם שיש לכבדו ולהוקירו.

המושג המרכזי בחינוך זה הוא דיאלוג. דיאלוג הוא שיחה שהמעורבים בה מתעניינים בזולתם הן מבחינת אנושיותם המשותפת והן מבחינת אישיותם הייחודית ותוך כדי הסתמכות על אמון, כבוד, פתיחות וקשב הדדיים הם מתקדמים יחד אל הבנה טובה ומקפת יותר של עצמם, של זולתם, ושל הקשרי החיים המשותפים להם. למידה באמצעות דיאלוג משמעה שנקודת המוצא ללמידה ולהתפתחות היא ידיעה קודמת ושיח המכבד את הלומדים, המורה והתלמידים לומדים דרך השיח המשותף, ומשתתפים בהחלטות הקשורות ללמידה ולחומר הלימודים.

תפקיד הגננת בגן הדיאלוגי הוא להנחות את הילדים ובאמצעות דיאלוג עם הילדים לקבוע את תכנית הלמודים ואת פעילותם. המפגש האישי עם כל ילד והדיאלוג המתקיים בו הוא בלב הגישה. נקודת המוצא כי הילד הלומד מתוך עניין פנימי וסקרנות, יפתח חשיבה עצמית, ביקורתית ויצירתית. הפעילות אותה יוזם הילד ומציגה בפני הילדים האחרים, מעצימה ומחזקת את הביטחון העצמי והחברתי שלו.

שאלת המחקר שנבחנה היא: כיצד תופסות הגננות את המעבר מגן מסורתי לגן הפועל בגישה דיאלוגית?
המחקר מתבסס על ראיונות חצי מובנים עם שתיים עשרה גננות המחדירות שינוי זה בגנם.
חשיבות המחקר היא שבאמצעות הבנת תוצאותיו, ניתן יהיה לחשוף את ייחודה של הגישה הדיאלוגית והשלכותיה על עבודתה וחשיבתה של הגננת. בשל היותו מחקר חלוץ תרומתו היא גם בראשוניותו.