קיימים קשיים של ההורים בקבלת האבחנה של המחלה הנובעים גם מהאישור כי הילד בעל מוגבלות מסוימת ולכך מתלווים קשיי הלמידה והבעיות החברתיות של ילדיהם בעלי הלקות.

סקירת ספרות זו עוסקת בנושא תפיסתן של אמהות את הלקות וקשיי הלמידה של ילדם לפני ואחרי אבחון דידקטי

הקושי הגדול ביותר עבור ההורים לילד עם לקות למידה הוא כאשר הוא מאובחן כלוקה. ברוב המקרים התגובה הראשונית של ההורים היא הלם פסימית ותחושה שלילית, לעתים קרובות התגובה מזכירה את התגובות למוות ושכול. עם זאת, לאחר האבחון הראשוני, המשפחה לרוב מתאימה עצמה ומציגה גמישות על מנת לאפשר טיפול אפקטיבי. יש משפחות מעטות אשר אינן פועלות כלל ויש אשר מכחישות כי קיימת בעיה גם לאחר שהילד אובחן. ככלל, המשפחה נאלצת לבצע שינויים גדולים כדי להכיל את הלקות.

הורים חווים מתח נפשי רב במהלך תהליך האבחון וחוסר שביעות הרצון עם הגילוי. התגובה הרגשית של ההורים מושפעת מאוד מתהליך האבחון. הורים זקוקים להדרכה לצורך נקיטת פעולה וכן נמצא קושי בהתמודדות עם העתיד הלא ברור. מכאן עלה כי גישה מקצועית ואמפתית מובילה לשיתוף פעולה של ההרים והתמודדות פעילה עם מצבם של ילדיהם באופן דומה.

לאחר האבחון של הלקות, ההורה מתאים את עצמו למצב על ידי למידה כיצד לייעל את הלמידה של הילד, למרות הלקות. עם זאת, לעתים קרובות הורים המומים וחשים שאינם מצוידים בכלים מתאימים כדי להתמודד עם המציאות של טיפול בצרכים הפיזיים, פסיכולוגיים, ו / או חינוכיים של הילד.

כמו כן, לאחר האבחון אימהות מדווחות כי הן חשות כי בתחילת מסע למידה, למידה על מנת להבין את הלקוח, למידה המעלה את השאלות: כיצד להיות הורים קשובים יותר לצרכי הילד הלוקה, כיצד לסייע לילד בבית הספר, כיצד לאתר תמיכה קבוצתית במידת צורך, וכדומה.