גיל הוא קנה מידה מרכזי בשיקולים להענקת תפקיד בעבודה, כאשר ישנן ציפיות ברורות, כישורים והתחייבויות על פי קבוצת גיל

סקירת ספרות הבוחנת את תפיסותיהם של נשים מבוגרות בפריפריה את תהליך השתלבותן בעבודה.

יחסם של המעבידים להעסקת האדם המבוגר מלווה בהסתייגות ברורה. הסתייגות זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים.

ישנן עבודות הנתפסות כמתאימות יותר למבוגרים או עבודות הנתפסות כמתאימים לצעירים ולכן שיקול דעת המעסיקים נוטה לעיתים להעסיק מבוגר באים מדובר בעבודה הדורשת מבוגר, על אף שמדובר באפליה על פי גיל. מכאן שאפליה על בסיס הגיל מתייחסת גם לגילאים הצעירים.

אי השוויון בין המינים עדיין שריר וקיים  והסדר החברתי הממוגדר ממשיך להתקיים וחולש ביתר שאת גם בעולם העבודה ומכאן הגבר העובד והמנהל נתפס כרציונאלי , נבון, משכיל הנוטה לדחוק שיקולים אישיים ורגשיים לטובת ביצוע משימות ואילו האישה נתפסת כחסרת הכישורים הרצויים מתוקף מעמדן כנשים אשר יולדות ילדים וכנשים הדואגות לבית ולמשפחה.

הנשים מהוות כיום כ-37.6% מכוח העבודה בישראל, באופן כללי יש לנשים הישראליות ייצוג יתר במקצועות חופשיים, מדעיים, טכניים, שהם גבוהים יחסית בסולם היוקרה וההכנסה.

אי השוויון בין המינים מושרש בפרקטיקות של שוק העבודה ומקום העבודה ומכאן הגבר העובד והמנהל נתפס כרציונאלי, נבון, משכיל הנוטה לדחוק שיקולים אישיים ורגשיים לטובת ביצוע משימות ואילו האישה נתפסת כחסרת הכישורים הרצויים מתוקף מעמדן כנשים אשר יולדות ילדים וכנשים הדואגות לבית ולמשפחה. המגדר איננו אפוא רק תכונה אישית אלא הוא מושג מעולם מערכות יחסים ומסמן לפיכך יחסי כוח.

אובדן עבודה הפך להיות קבוע בחיים במדינות מערביות, כאשר קורבנות האבטלה מתמודדים עם תוצאות מפתיעות ומדהימות של אובדן עבודתם. יש כמובן את ההשפעה המיידית של אובדן ההכנסה.אובדים שהפכו למובטלים שלא באשמתם יהיו בד"כ כשירים יותר לדמי אבטלה כאשר יחפשו אחר עבודה חדשה, אך דמי האבטלה מהווים רק 37% מהשכר הקודם שלהם והם משולמים רק לתקופה של 26 שבועות, עם תוספת של 13 שבועות בתקופות בהן שיעור האבטלה גבוה.