התעשייה נמשכה לחיפה בראש ובראשונה בעקבות הנמל המודרני שבה . משיכה זו החלה  לראשונה עם הקמת המפעל "עתיד" ב – 1906 ( בית החרושת "שמן" ) . המפעל הוקם סמוך מאוד לשפת הים, שכן בעקבות חוסר המנופים בתקופה ההיא השליכו את המכונות שייבאו עבורו מן האונייה למים וגררו אותן עד לחוף .

סקירה זו עוסקת את התפתחותה של התעשייה בחיפה בתקופת המנדט הבריטי, תקופה המהווה את התקופה העיקרית אשר נתנה את אותותיה במרחב התעשייה החיפאי.

כיום מרחב חיפה משמש כמרכז התעשייה הכבדה של ישראל . במרחב זה מרוכזים כמחצית ממפעלי הפטרוכימיה והכימיה הכבדה של המדינה ( "דשנים וכימיקלים" , "חיפה כימיקלים" ) בשל בתי הזיקוק הנמצאים בו .

בחיפה מרוכזים מרבית מפעלי הפלדה של המדינה ( "מפעל צינורות המזרח התיכון" ) . באזור חיפה קיים גם ריכוז של ענף מוצרי מינרלים , תעשיית רכב , מזון ומוצרי מתכת . מפעלי תעשיה אלו התפתחו והתרחבו ברציפות , החל מזמן הקמתם בשנות ה- 20 בתקופת השלטון הבריטי ועד ימינו .

עד לראשית המאה העשרים הייתה חיפה עיירת דייגים דלה ומזוהמת, שמספר תושביה הגיע למאות אחדות . העיר חיפה התפתחה בדור האחרון לשלטון התורכים בצורה נמרצת במיוחד , ורק בה מכל ערי הארץ גדלה האוכלוסייה פי שישה . ערב מלחמת העולם הראשונה , ובתום ארבע מאות שנות השלטון העותמאני , כבר היה מעמדה של חיפה כעיר הראשית של צפון ארץ ישראל היה מוכר ובעל חשיבות. בתקופת המנדט הבריטי מראשותו ועד סופו חיפה הייתה מצויה בתהליך פיתוח כלכלי מתמיד , הכלכלה החיפאית התפתחה, נתון שהקנה לה יתרונות רבים: מספר התושבים המשיך לעלות בהתמדה,התחבורה התפתחה, מקומות התעסוקה התרבות וכ'.

המפנה המשמעותי התרחש בהתפתחות התעשייה  בשנות ה- 20, מיד לאחר החלפת השלטון העות'מאני לבריטי . בשנתם הראשונה, הבריטים הקימו במפרץ את בתי המלאכה הגדולים של הרכבות , ובנו תשתית תחבורה אשר שירתה את התעשייה .

הנמל שימש כמיקום חיוני לכמה מפעלי מזון , עץ ופלדה , וזאת , משום שהיו אלה מפעלים שהתקיימו מייבוא חומרי גלם מן הים . היו גם מפעלים ששירתו את הנמל עצמו ואת האוניות שעגנו בו .   מפעלים גדולים אלו גררו בעקבותיהם מפעלים אחרים לחיפה . חלקם שירתו אותם עצמם , או את האוכלוסייה  אשר התיישבה בחיפה בעקבותיהם .