סקירת ספרות לעבודה מחקרית אשר דנה ובוחנת היבטים שונים בהקשר לתסביך הקרבנות בעקבות הנכבה

תסביך הקורבנות בעקבות הנכבה (1948) בקרב הערבים והשואה בקרב היהודים מתבסס על טראומות יסוד שנובעות מפחד מהשמדה[1]. השיח הקורבני בחברה הפלסטינית בכלל ואצל ערביי ישראל בפרט[2] מהווה מרכיב מכונן בזהות הפלסטינית הקולקטיבית. הנכבה היא למעשה אסונם של הפלסטינים, היא התרחשה ב-1948 כחלק מהקמתה של מדינת ישראל,  מדינת העם היהודי בתוך שטחי פלשתינה המנדטורית.

כיבוש ארץ ישראל בעקבות מלחמת 1948 בידי היהודים, מהווה כאמור בעיני החברה הערבית אסלאמית תופעה מקבילה לתופעת הצלבנים. לדידם היהודים- האויב הציוני  פלש לאדמתם וגזלה מידם.

מלחמת 1948 ידועה בהיסטוריה  הפלסטינית בתור "נקבה" משמע "אסון" או "שואה" ומבטאת בכך את גודל הכאב, האובדן וההלם שאחז באומה הערבית ערב כיבושה.