הנסיגה החד–צדדית מלבנון תרמה לדימוי של ישראל בזירה הבין–לאומית, אולם היא פגעה קשה בדימויה בזירה האזורית, כאשר הנסיגה נתפסה בעולם הערבי כהישג חסר תקדים לחזבאללה, שהביא את ישראל בעקשנות ובהתמדה לסגת — לראשונה בתולדותיה — ללא כל תנאים מוקדמים וללא תכתיב בין–לאומי. הדבר חיזק את האסלאם הרדיקלי, הדוגל בהשמדת ישראל.

העבודה הנוכחית בחנה מהי רמת תחושת הביטחון סביב אירוע הנסיגה שהתרחשה בשנת 2000 מדרום לבנון

החלטת 425 משמעותה, נסיגה מלאה של כוחות צה"ל משטח לבנון והשבת הריבונות המלאה של ממשלת לבנון עד לגבול הבינלאומי. הנסיגה החלה בליל שבין ה – 24 ל – 25 למאי, בו יצאו כל כוחות צה"ל מתחום לבנון.

תהליך פינוי המוצבים הסופי החל ב-23 במאי 2000 (מבצע "אורך רוח") ובמהלכו הסיג צה"ל עשרות טנקים ונגמ"שים וכאלף חיילים. בד בבד עם תהליך הנסיגה השתלטו אנשי החיזבאללה על רצועת הביטחון. בבוקר ה-24 במאי 2000 הושלמה יציאת צה"ל מרצועת הביטחון.

מראות בריחתם של אנשי צד"ל והשתלטות החיזבאללה על מוצבי צה"ל, העלו ביקורת חריפה בישראל על אופן ביצוע הנסיגה, שנראה בעיני אחדים כ"בריחה מבוהלת". מאידך היו שראו בהשלמת הנסיגה ללא נפגעים, מהלך טקטי ראוי לשבח. המונח "ביטחון לאומי" נתפש בישראל ברוב המקרים בהקשרו הצבאי , כלומר רמת האמון בעוצמה הצבאית בישראל כמשפיעה על רמת הביטחון בקרב האזרחים. רמה נמוכה של ביטחון מובילה לעתים לחרדת מוות. מוות הוא עניין אנושי רב עצמה המתייחס לחשש שנוצר על ידי המודעות למוות.

המלחמות במהלך המאה האחרונה, העלו מפגעים פסיכולוגיים קשים בקרב חיילים ולוחמים כאשר במהלך מלחמת העולם הראשונה, חיילים אשר הציגו פגיעות נפשית-פסיכולוגית אובחנו בתחילה כבעלי "הלם קרב".

ובכן, מלחמה בעורף בה מעורבת אוכלוסייה אזרחית מהווה מקור לדאגה לציבור ולבריאותו, כאשר בנוסף להשפעה הפסיכולוגית, ולטראומה הנקשרת למלחמה ,יתכנו שינויים פיזיולוגיים והשפעות בריאותיות קשות יותר. למשלח, אזרחי כווית בעקבות הפלישה של עיראק חוו לחצים ואסתמה. היו גם אשר דווחו על פחד ואובדן חיים