שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אחרות בעולם ושיעור אי השתתפות בכוח העבודה הוא בין הגבוהים במערב.

סקירה זו עוסקת בקשר בין שיעור האבטלה, תשומות העבודה (שעות עבודה) ושכר לבין פער בין גברים ונשים בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, זאת תוך הגדרת המושגים הרלוונטיים ועמידה על ההבדלים שבין גברים לנשים.

למעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע עשויה להיות השפעה חיובית על שיעור התעסוקה. כלומר, ירידה בשעות העבודה עשויה להוביל לגיוס עובדים נוספים ובדרך זו להגדלת שיעור המשתתפים בשוק העבודה. הגדלת מספר המועסקים תוביל גם לתוספת של משרות חלקיות וכך יקטן שיעור האבטלה . נמצא כי תיקון מסגרת שעות העבודה משפיע באופן חיובי על השתתפות העובד בשוק העבודה.
צמצום שעות העבודה עשוי למנוע פיטורי עובדים ובכך לצמצם את שיעור האבטלה. במציאות חברתית כמו זו של ישראל, שהאבטלה בה נרחבת, אפשר שעדיף למשק להפחית את שעות העבודה, להקטין מעט את משכורות העובדים ולהימנע מפיטורי עובדים בקנה מידה רחב.

בצרפת, לדוגמה, צומצם מספר שעות העבודה ל- 35, לצעד זה היו השלכות כלכליות וחברתיות חיוביות רבות על המשק – אחת מהן הייתה מניעת פיטורי עובדים, קרי: מניעת הגידול בשיעור האבטלה.