התפתחותם המינית והפיזיולוגית של אנשים עם פיגור אינה שונה מכל אדם אחר. המעבר מילדות לבגרות, הכרוך תמיד בקשיים, קשה אף יותר לאדם הלוקה בשכלו. אצל צעירים רבים בעלי ליקויים שכליים יש סימני התבגרות חיצוניים רגילים, אך חסרים להם הכשרים השכליים להתמודד עם דרישות הסביבה ועם רצונם בעצמאות. הדחף המיני אצל אנשים עם פיגור שכלי אינו שונה מזה של הלא – מפגרים, אולם הסביבה מגיבה נכחו במבוכה ואי קבלה

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת הצורך של בית הספר לאוכלוסיה עם צרכים מיוחדים בהתמודדותו עם סוגיית המיניות בקרב בוגריו הלוקים בפיגור שכלי.

בהתאם לגישה הסוציולוגית חינוך מיני, מטרתו להקנות מידות, עמדות, חשיבה, התנהגות והרגלים בכל הקשור למין ומניות. גישה אחרת היא הגישה של אנשי מדעי החיים הרואים במין נושא ביולוגי המציין חלוקה לזכר ונקבה.

תהליך גיבוש הזהות המינית מתחיל כבר בילדות המוקדמת, ומקבל תאוצה כאשר מתפתחים אצל המתבגרים סימני המין המשניים, בתהליך זה תופס דימוי הגוף מקום מרכזי. קצב הגדילה הוא מהיר, על המתבגרים להסתגל לשינויים מהירים אלה, והם עסוקים אז במיוחד במיניותם. בנוסף לשינויים הפיזיולוגיים עוברים המתבגרים גם שינויים פסיכולוגיים.

מאפייני גיל ההתבגרות בקרב מתבגרים בעלי פיגור שכלי זהים במידה רבה למאפייני ההתבגרות של מתבגרים ככלל כאשר ביכולתם של מתבגרים בעלי פיגור שכלי  לשתף את קרוביהם ברגשותיהם, במחשבותיהם ובהתנהגותם וזאת בהתייחס למצב הקוגניטיבי שלהם.

נושא המין בקרב האדם המפגר עמוס במיתוסים רבים בקרב הציבור, בדעות קדומות מוטעות, בחשיבה שיפוטית ושוללת, שלא פעם מוצאת את ביטוייה מעל לדפי העיתונות ובהטלת האשמות בלתי צודקות ובלתי אחראיות, הציבור באופן מוטעה לא יקשר מיניות עם פיגור, ואצל הרואה או השומע תיווצר תגובה שוללת ודוחה, המפגר יצטרך להתחבא בין חדרי חדרים לביטוי מיניותו וכך גם תיראה תוצאתה.