סקירת ספרות זו דנה בהיבטים שונים במסגרת תהליכי קבלת החלטות בעניינים שקשורים לביטחון לאומי.

תהליך קבלת החלטות בנושאי בטחון לאומי הנו חלק מההוויה ישראלית במשך שישה עשורים. מלחמות חוזרות ונשנות, איבה מתמשכת  ויוזמות שלום שונות. קבלת החלטות ישראלית הפכה פרואקטיבית יותר ויותר בעשורים האחרונים, כאשר תהליכי קבלת החלטות הביטחון הלאומי של ישראל עוצבו במידה רבה על ידי שלושה גורמים סיבתיים: ראשית, סביבה חיצונית קשה ומסוכנת פיצול פוליטי עמוק וחולשה היחסית של מנגנוני הביטחון הלאומי האזרחי  הלאומי, לעומת צבא ההגנה לישראל (צה"ל) ושירותי המודיעין.

קיימים מספר כללים עיקריים הדרושים לתהליך יעיל של קבלת החלטות:

• להבטיח כי נרכש ונאסף מידע מספק וכי הוא נותח כראוי.
• לדאוג שיילקחו בחשבון ויישקלו כל האינטרסים והערכים הלאומיים המושפעים מהמדיניות הנשקלת.
• להבטיח חיפוש אחר טווח רחב ככל האפשר של חלופות, והערכה יסודית של ההשלכות הצפויות לכל חלופה.
• לדאוג לשיקול ולבדיקה יסודיים של הבעיות העלולות להתעורר תוך כדי ביצוע החלופה הנשקלת.
• לשמור על פתיחות מרבית לכל סימן המאותת לנו שהמדיניות הנוכחית אינה עולה יפה (בן מאיר, 1987; Burke, 2009).