להבדיל מטקס הנישואין הדתי קיים טקס נישואין אזרחי. טקס זה הנו טקס אשר אסור על פי ההלכה שכן אינו נערך על פי הדרכים ההלכתיות המקובלות ליצירת נישואים. מכיוון שבישראל לא קיימת מערכת רשמית של נישואים אזרחיים הציבור החילוני מצא אפיקים שונים להתמודד עם המערכת הדתית , למשל חיים משותפים ללא נישואין , קרי: מוסד הידועים בציבור. במסגרת זו מוענקות לבני זוג המוגדרים כידועים בציבור זכויות משפטיות רבות.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את תגובת חכמי ההלכה לנישואי בני נוח.

התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה בתקופת המקרא היו חותם מאוחר לקשר שהתקיים בפועל בין בני זוג. בגמרא מוזכרות שלוש דרכים לקניית אישה :כסף שטר וביאה. אלו אינם תקפים אלא אם מלווים בהצהרתו של החתן "הרי את מקודשת לי בכסף (שטר או ביאה) זה כדת משה בישראל". אולם אקט הביאה לא היה בשימוש רב גם לא בימי המקרא.

רק 58% מכלל תאי המשפחה בישראל מייצגים את ה"תא המשפחתי הקלאסי", המורכב מ גבר ואישה יהודים, נשואים כדת משה וישראל. יתר התאים חסרים חוליה אחת או יותר . בעקבות ה"זוגיות החדשה" או ה"משפחה החדשה", השופט אהרון ברק, נשיא בית-המשפט העליון, קבע כי "החיים יוצרים מציאות שהמשפט חייב להתמודד עמה: אנו נתקלים במשפחה החד-הורית, ידוע הקשר בין גבר לאישה ללא נישואים אך תוך יצירת תא משפחתי, במסגרת הידוע והידועה בציבור.

הקשר ההומוסקסואלי דורש את הכרתנו השיפוטית. אנו נתקלים בתופעה הולכת וגוברת של הנישואים האזרחיים. המשפט ניצב בפני שאלות חדשות שהוא חייב להתמודד עמן. בית-המשפט ניצב בפני מציאות חדשה, הוא חייב לתת לה פתרונות. עם זאת, מציאות חדשה זו בעיקרה אינה מבקשת למוטט את מושג המשפחה, אלא לתת לו מובן חדש" .

העבודה הנוכחית בוחנת את התחליפים הקיימים כיום לנישואים "כדת מושה בישראל ומעמדם החוקי, כאשר תחילה מוצגת סקירה אודות דיני נשואים וגירושים בתקופת המקרא ובתקופה הנוכחית, תוך אזכור הרקע ההיסטורי למוסד הנישואים הדתי בישראל.

בחלקה השני של העבודה, מוצגים מספר תחליפים למוסד הנישואים, תחליפים פופולאריים בישראל ובעולם. במסגרת חלק זה בעבודה, נבחן מעמדם המשפטי של תחליפים אלו (ידועים בציבור, נישואים אזרחיים ונישואי חד מיניים) בישראל.