בחיי היומיום  מבוגרים מצהירים באופן שגרתי הצהרות כוזבות או דו משמעיות  על מנת להגן על רגשותיו של השומע ומן הסתם, 'השקרים הלבנים האלה " משחקים תפקיד מכריע בשמירה על מערכות יחסים חברתיות.

סקירת ספרות זו בוחנת את הגורמים והמאפיינים שקרים בקרב ילדים

הקשר בין המוסר והיושר הוא נושא שנוי במחלוקת בפילוסופיה  שראשיתה בימי קדם.  ישנה עמדה הטוענת כי השקר הוא רע באופן מהותי ולא מתקבל על הדעת. טענה אחרת מלמדת כי לאנשים חובה מוסרית לספר את האמת ושקר פוגע ומזיק.

ניתן להסביר את התפתחות השקרים בקרב ילדים באמצעות תיאורית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה  , התפתחות החשיבה המוסרית של קולברג וכל על פי תיאורית עיבוד המידע.

תיאוריית עיבוד המידע, מתארת תהליכים מנטליים שאחראים לייצוג של תגובה הסתגלותית-התנהגותית, לגירוי חברתי. כלומר, איך מקרה חברתי הופך בזיכרון לידע שמוביל תהליכים עתידיים ומסביר את הרצף בהתנהגות.

בשני העשורים האחרונים, חל מחקר מקיף אודות הבנה,  שיפוט מוסרי ואמירת אמת  בקרב ילדים במקביל  יש גם עניין גובר בהתנהגות שקרית בקרב ילדים. מרבית המחקרים הקיימים על אמירת שקר בקרב הילדים  מעלה כי שקרים ואמירת אמת מתפתחת כבר בשנות הגן.

למרות שהמחקר מוכיח כי ילדים מפתחים את היכולת לשקר בגיל צעיר, הם גם מבינים ששקר הוא פסול מבחינה מוסרית ולא נסלח במקרים רבים.  היכולת של הילדים לשקר ביעילות מתפתחת עם גיל וקשורה לתחכום הקוגניטיבי הגובר שלהם. עם זאת, השקרים המוקדמים גם קשים  לזיהוי.

מיומנות השקר של הילדים תלויה ביכולת שלהם  לשמור על שקרים מתקבלים על הדעת תוך חקירה רצופה.  ככל שהילדים גדלים הם מסוגלים לזכור, להתמודד נפשית ולשלוט  יותר ויותר על דליפה סמנטית.

ילדים לעיתים משקרים גם בלי שום תועלת מיוחדת עבורו,  לשם הנאה, או כדי לעורר יותר התעניינות בסיפור. לעתים הילד משקר גם מבלי שהוא אפילו שם לב לכך ומבלי שום כוונה.

למורים, ועובדים סוציאליים ניסיון בעבודה עם ילדים וכן בזיהוי שקר, כאשר זיהוי שקר בקרב ילדים הנו במרבית המקרים  מבוסס על רמזים חזותיים המצביעים על עצבנות, אי שקטה, או  הימנעות.  עם זאת, רמזים אלה אינם אינדיקטורים אמינים לזיהוי שקרים/הונאה.