בסוף שנות התשעים החלו קשרים רשמיים עם ארבעים מדינות מדרום לסהרה, בכללם אתיופיה.

עבודה זו בוחנת מה היו הגורמים והשיקולים אשר הביאו להתפתחות מערכת יחסים ייחודית בין שתי ישראל לאתיופיה?

עבודה זו עניינה שיתוף הפעולה בין אתיופיה לבין ישראל, כאשר ידוע כי זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל, אבי הציונות המדינית המודרנית, תיאודור הרצל, היה מעוניין לסייע לעם האפריקאי. יחסה האידאליסטי והשוויוני לאפריקה גם בא לידי ביטוי בקרב מנהיגים ישראלים, כמו גולדה מאיר, שהאמינה כי יש לסייע לאפריקאים בבניין אומה. לטענתה ישראל יכולה לספק את הדגם של המדינה האפריקאית העצמאית החדשה. ככלל, למנהיגי ישראל היו תמיד עמדות פילנתרופיות כלפי אפריקה, אך האינטרס העיקרי של ישראל ביבשת היה על רקע היחסים בין ישראל לערבים.

עבודה זו בוחנת מה היו הגורמים והשיקולים אשר הביאו להתפתחות מערכת יחסים ייחודית בין שתי ישראל לאתיופיה? והאם להשפעת היהדות על המסורת הדתית והתרבותית של אתיופיה היו השלכות על התפתחות היחסים בין שתי המדינות- שנות ה-50- שנות ה-2000?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות הדנה באתיופיה ויחסיה עם ישראל לאורך השנים.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כיהמניעים של ישראל בכינון קשריה עם מדינות באפריקה היו בעיקר מוסריים, ונבעו גם מרצון לעקוף חרמות שהוטלו במטרה לבודד אותה. גורמים נוספים היו איומים מבית ומחוץ על ביטחונה וחיזוק מעמדה של ישראל כשחקנית חשובה במערכת הבינלאומית. בעלות־בריתה האפריקאיות של ישראל ביקשו לבסס קשרי תרבות עם המדינה היהודית וכן להסתייע מומחיותה הטכנית בתחומי הפיתוח והביטחון לאור האיומים שנשקפו להם ביבשת.