ביאליק ביקש לעשות את חשבונה של האומה. מנקודת המבט הזו מבקשים אנו לשאול ולבחון בדבר גישתו של ביאליק לגבי הצורך לחידוש היהדות כתרבות, על תפיסתו בשאלת "ירושת העבר" ובשאלת מקומו של ה"חדש" לעומת ה"ישן": כיצד ראה את צביונה של התרבות היהודית לאור תהליך החילון שעברה החברה היהודית שהחלה מתנערת מ"תורת משה" – מהחותם הדתי שאפיין אותה? כיצד התייחס לשאלת הרציפות התרבותית בין התרבות הישנה לתרבות החדשה?

עבודת זו עוסקת בניתוח שיריו המבטאים את זהותו כיהודי מאמין.

דרכו של ביאליק הובילה אותו לראות בהוויה היהודית של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 את הצד הפרובלמטי שבה כהוויית חיים מתנדנדת על משברה ועומדת על פרשת דרכים והוא אליה נושא דברים ועושה חשבונות של דרכים ושל תכלית.

מעצם הווייתה של התקופה כתקופת מהפיכה, "כמשמעה ולא כמדרשה", נדרשת, לדעתו, "עשיית חשבון עולמו של עם ישראל," שבה "מחשבים את חשבונה של האומה, בודקים את האינוונטר, רושמים את הנכסים, לדעת מה קיים, מה נתקלקל ומה נפסל בתור כלים וצינורות לחיים ולשמירת הקיום, מסכמים את חשבון ההוצאה וההכנסה, הרווח וההפסד וקובעים את התקציב למחזור חדש".

מטרת העבודה הייתה סקירת  יצירותיו של ביאליק , יצירות המשקפות את זהותו כיהודי מאמין.

תוכן יצירותיו של ביאליק אשר נסקרו בעבודה זו  מעלים מסרים אשר חוזרים על עצמם לאורך השירים:

1. אהבת הדת היהודית והעם היהודי.
2. כעס על העם היהודי הגולה והמתבולל.
3. פחד מפני קריסתה והכחדתה של היהדות

 האמצעים האומנותיים, אשר נמצאו בשיריו של ביאליק המוצגים בעבודה זו חוזרים על עצמם גם כן לאורך השירים:

1. שיבוצים מקריים
2. דימויים שונים לעם היהודי , ליהדות, ולאלוהים.
3. סדר וארגון בשיריו של ביאליק – כתיבה סימטרית ואחידה.