תקשורת היא חלק בלתי נפרד מחיינו. אנו מתקשרים בדרכים שונות כדי לבטא את מחשבותינו, רגשותינו, הידע, המיומנויות והרעיונות שלנו. בדרך כלל ההנחה היא כי תקשורת מזוהה עם דיבור וצלילים אך תקשורת היא, למעשה, העברת מידע מילולית ולא מילולית. תקשורת היא הבסיס לכל מגע אנושי, שהוא מרכזי בחיי האדם.

סקירת הספרות הנוכחית דנה בהיבטים של שיפור ההבעה בעל-פה ובכתב, תוך התמקדות בפיתוח ושיפור היכולת של הילדים לספר סיפור באמצעות התבנית הסיפורית

כתב יד הנו מיומנות מורכבת, המשלב מרכיבים לשוניים נרכשים במשך תקופה ארוכה, צלילים, סמלים, פונמות וייצוגים אורתוגראפיים בכתיבה.

קשיים בכתיבה מתייחסים ליכולת של הפרט ליצור טקסט כתוב . כמו כן, קשיים בכתיבה באים לידי ביטוי בכתב יד לא קריא, עיוותים בצורת הכתב, שגיאות כתיב וקושי הבעה בכתב, מוגבלות קריאה או הבעה בעל פה.

השימוש בשפה בתהליך הלמידה הוא בלתי נמנע וכן שהדיבור מצד התלמיד הנו קריטי ללמידה שלו מכיוון שכך הוא מארגן את המחשבות שלו ובעצם חושב.

היכולת לספר סיפור עשויה להיות קשורה לקוגניציה. באופן דומה נרטיבים קשורים לקוגניציה מכיוון שהם מספקים עדויות לכך שהמוח אינו מקליט את המילה ומגיש אותה לעיבוד מסוגים שונים; במקום זאת, התודעה יוצרת את ייצוג של מה שנחווה. לפיכך, הבעה בכתב ובעל פה מספקת תובנות לגבי העיבוד של האנשים המפיקים אותם.

הסקירה הציגה את שיטות ההתערבות השונות וכל השיטות תורמות לקידומו של הילד והממצאים נוטים לכאן ולכאן. כל שיטה דורשת התאמה לצרכים השונים של הילד ורובן ככולם נמצאו כמשפרות הערכה עצמית וירידה בקשיים. כמו כן, נמצאה עליונות לגישות המעשיות – הגישות מלמעלה למטה, שמשתמשות במשימות ספציפיות ובזמן מוגדר.