שיעורי האבטלה במשק הישראלי השתנו באופן ניכר במהלך השנים, תוך הבדלים ניכרים בהתפתחות שיעורי האבטלה בין קבוצות הגיל השונות, רמות ההשכלה השונות, קבוצות המין השונות, הבדלים בין מחוזות מגורים ועוד.

בעבודה זו, בחנו את שיעור האבטלה בהתייחס למשתנים הבאים: אזור המגורים (מחוז), מין, גיל, השכלה (שנות לימוד), דמי אבטלה, שכר ממוצע והכשרה מקצועית.

האבטלה הנה תופעה בלתי נפרדת מחיי הכלכלה של מדינות המערב בשנים האחרונות ואכן ברוב מדינות אירופה וארה"ב, כמו גם ישראל, נמצאים שיעורי האבטלה במגמת עלייה. בעבר נהגו לחשוב כי האבטלה תלויה במשברים כלכליים זמניים כמו משברי נפט, עלייה מאסיבית (כדוגמת העלייה מחבר העמים בשנות ה-90) ועוד, אך היא חוזרת לרמתה הקלאסית לאחר חלוף המשבר. על פי הכלכלה הקלאסית, האבטלה הנה תופעה זמנית מאחר והיא מייצגת היעדר שיווי משקל זמני בשוק העבודה שבו היצע העובדים גדול יותר מהביקוש. על פי גישה זו האבטלה גורמת לירידת השכר וכתוצאה מכך גודלת קבוצת העובדים המבוקשת עד אשר היא משתווה לכמות המוצעת.

מטרת עבודה זו הייתה לבחון את שיעור האבטלה בישראל בהתייחס למשתנים הבאים: מין, גיל, השכלה, מחוז מגורים, דרישה לדמי אבטלה, שכר ממוצע ארצי והשתתפות בקורסי הכשרה מקצועית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי רוב המובטלים הן נשים. המובטל הממוצע הוא בד"כ מחוסר השכלה, שכן לאדם נטול השכלה פחות סיכויים להשתלב בשוק העבודה , המובטל מצוי לרוב בשכבת הגיל הצעירה (25 – 15) .
כמו כן, המובטלים ברובם מתגוררים בצפון הארץ או בדרומה .ממצא נוסף העולה מן המחקר הוא, שככל שהשכר הממוצע נמוך יותר כך שיעור האבטלה גדל וככל שישנם יותר תביעות לדמי אבטלה כך שיעור האבטלה עולה.