בעל מנייה מחויב במס מלא עבוד הדיבידנד. הסיבה היא שדיבידנד מהווה חלק מרוחי החברה החייבים במס. ביטוי לכך נמצא בחוזר מס הכנסה בחוק החברות לשנת 1999  בעניין חלוקת דיבידנדים ורכישה עצמית של מניות.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בשינוי במס המוטל על דיבידנדים והשפעתו על תשואת המנייה.

מדיניות דיבידנד היא אחד הנושאים החשובים ביותר להתייחסות נרחבת בספרות פיננסית מודרנית ואחד הנושאים שנחקרו באינטנסיביות בהתייחס למימון חברות.

בחינת היתרונות ביישום מדיניות דיבידנד זו או אחרת מעלה כי מדיניות הדיבידנד משמשת כדי להכיל את התנודות הבלתי צפויות ברווחיות ובהזדמנות השקעה. עוד נאמר כי יש לעשות שימוש בדיבידנד כדי לצמצם את המזומנים תחת שליטה וניהול. זאת משום שההנהלה משתמשת בתזרים מזומנים בהתאם לאינטרסים שלהם ומתעלמת מהאינטרסים של בעלי המניות, וכתוצאה מכך עלולה לפגוע בערך התאגיד.

הספרות האמפירית ביחס לתגובה של שוק המניות לאור גילוי המידע, מעלה כי הכרזות רווח מכילות מידע רלוונטי לשוק המניות. על פי רוב נראה כי שוק המניות מגיב ביעילות למידע זה.

הטענה הגורסת לקשר חיובי בין תשלום דיבידנד לבין מחיר המניות מעלה כי  גידול או קיטון בדיבידנדים מעביר מידע רגיש למחיר לבעלי המניות ומשקיעים פוטנציאליים. כאשר ניהול הפירמה מגדיל את הדיבידנד לבעלי המניות, היא משלמת את כל עודפי מזומנים שנותר בחברה לאחר מימון כל הפרויקטים שיש להם ערכים נוכחיים חיוביים.

הספרות מלמדת כי אחד הגורמים נוסף הדיבידנד נעוץ ביתרון היחסי של המס על תשלום הדיבידנד או שמירה על עודפי המזומנים לרווחי הון עתידיים במסביר את התנהגות הדיבידנד של חברות.