הלמידה מוגדרת על-ידי הפסיכולוגיה כשינוי קבוע יחסית בהתנהגות או בפוטנציאל התנהגותי  שמקורו בניסיון.

סקירה זו דנה בהשפעת שיטות הלימוד השונות על המוטיבציה הלימודית וכן בקשר שבין המגדר למוטיבציה הלימודית. 

הלמידה, לעומת ההדרכה, מייצגת תהליכים דינאמיים, בהם יש ללומד תפקיד אקטיבי, הוא האחראי על התהליך. רק בעזרת חקירה ובדיקה ניתן יהיה להגיע לתהליכים האפקטיביים ביותר

דרך הלימוד שנסקרה לעיל מצביעה על הבדלים אינדיבידואלים ברצון הפרט ללמוד והנעתו. הנעה היא מלשון הדחף או הכוח הנוצר מרצון הפרט לספק את צרכיו ולהשיג את מטרותיו

ישנם שני סוגים של מוטיבציה, מוטיבציה פנימית, ומוטיבציה חיצונית. תיאוריית ההכוונה העצמית, שהפכה לאחרונה לאחת מן התיאוריות החשובות בתחום המוטיבציה בכלל ובתחום המוטיבציה החינוכית בפרט, מציגה את המוטיבציה הפנימית והחיצונית לא כדיכוטומיה (התפצלות), אלא כשני קטבים של רצף אשר מתייחס למידה שבה פעולות נתפסות כאוטונומיות וכמשמעותיות. יש

בתחומים כגון פסיכולוגיה, סוציולוגיה או חינוך, נהוג להגביל את השימוש במושג מין למקרים בהם נדרשת הבחנה בין בני אדם על בסיס ביולוגי. לעומת זאת, הבחנה על פי מגדר, היא כזו המזהה את מינו של אדם על פי תווים חיצוניים ועל-פי מרכיבי התנהגות מסוימים.

תפקיד המגדר בהתפתחות מוטיבציה להישגיות הוא בעל היסטוריה ארוכה בתחום המחקר הפסיכולוגיה והחינוכי.  בסקירה זו יבחנו הבדלי מגדר בהקשר למוטיבציה על ידי שימוש בארבע תיאוריות  בנות זמננו של מוטיבציה להישגיות הכוללות יחוס, רמת ציפיות, יעילות עצמית ונקודת מבט על מטרת ההישגיות.

הסקירה מציגה שיטות לימוד וגישות שונות בהקשר של השפעה על המוטיבציה הלימודית, את ההבדלים בין המינים בהקשר זה וכן מסבירה את המושגים הרלוונטיים.