במהלך המאה העשרים, תוך פיצול שוק העבודה לשוק ראשוני ושניוני, שינה השוק השניוני את אופיו. תבנית ההעסקה המסורתית של התקשרות חד-חוזית בין עובד למעביד השתנתה, ומתוכה צמחה תבנית העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, שהפכה לנפוצה בשוק העבודה הישראלי, הן בסקטור הציבורי והן בפרטי.
חברות כוח האדם החלו בארצות הברית, ובמהרה נדדה התופעה גם למדינת ישראל. בשנים האחרונות, היא הפכה מתופעה שולית לאחת מתבניות העבודה הרווחת במשק.
עניינה של עבודה זה היה בהבדל בשביעות רצון בעבודה בין עובדים זמניים וקבועים.
חברות כוח האדם למעשה הקלו על לארגונים בכל שנעזרו בכוח אדם לזמן מוגבל מחוץ להסכמי העבודה הקיבוציים. כמו כן, הסכמי השכר ותנאי העבודה של עובדי חברות כוח-אדם נחותים בהשוואה לתנאי השכר והתעסוקה של עובדים אחרים, ועל כן זולים יותר. גורם נוסף שהגביר את השימוש בשירותי כוח אדם היה הגידול הניכר בהיצע העולים דורשי עבודה אשר הגיעו לארץ מאז תחילת שנות ה-90 והחלפת עובדים פלסטינאים בעובדים זרים. כמו כן יש לציין כי משרדי ציבור החל משנות ה-90 החלו לעשות שימוש תכוף בשירותי כוח אדם.
השימוש התכוף בעובדים זמניים באמצעות קבלני כוח אדם הובילה לנושא העבודה הנוכחי המתמקד בקשר בין סטאטוס העסקה (עובד זמני/קבוע ) לבין שביעות רצון העובד.
מטרת העבודה הנוכחית הנה לבחון את עולם הידע ביחס לעובדים קבועים וזמניים ושביעות רצונם.
הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.
ממצאי המחקר יאפשרו מתן המלצות מתאימות ביחס להתנהלות החברה כלפי העובדים הזמניים. מטרתו היישומית של המחקר הנוכחי הנה הבנת תחושות העובדים הזמניים לעומת הקבועים ונקיטת אסטרטגיה מתאימה אשר תאפשר את השתלבותם, שביעות רצונם.
1. תקציר
2. השאלה המחקרית.
3. סקירת תיאוריות המוצגות לגבי תחום/שאלת המחקר
4. סקירת מאמרים שחקרו בתחום שאלת המחקר וממצאיהם
5. ביבליוגרפיה