מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן אינטליגנציה המיועד למדידת רמת המשכל. מבחני האינטליגנציה הראשונים התפתחו מסולמות בינה- סימון, בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סיימון בעקבות קבלת חוק חינוך חובה בצרפת, עלה הצורך לסווג תלמידים לרמות.

השאלה הנשאלת היא האם מבחן האינטליגנציה של בינה אשר עוצב לפני כמאה שנה מתאים לימנו אנו?

מבחן האינטליגנציה של בינה המהווה כלי מיון וסלקציה בין פרטים בחברה, מוביל להעמקת הפערים החברתיים, לא כול שכן עושה עוול לפרטים בעלי איכויות וכישורים שונים אשר אינם באים לידי ביטוי במבחן.

מבחן האינטליגנציה למעשה בוחן כשרים "שכלים" בלבד ואיננו נותן את הדעת לכשרים תנועתיים, רגשיים, מוסיקאליים ועוד העשויים לקדם את הפרט בסולם החברתי. סיווגו של הפרט לקבוצה ברמה נמוכה מובילה לתיוגו של הפרט ומונעת ממנו להתקדם מבחינה כלכלית, תעסוקתית וחברתית.

הדרך המקובלת ביותר כיום לקביעת רמת האינטליגנציה היא על ידי מבחן אינטליגנציה הבודק התנהגות באופן מרוכז בזמן קצר, שבו הנבחן מבצע מטלות בתחומים שונים.

מבחן סטנפורד בינה הוא מבחן ישן, כאשר הוא מתמקד במרכיבים מילוליים, בבדיקת ההבנה והשיפוט ופחות בביצועים. עקב כך נוצרה ביקורת על מבחן -זה אחת הביקורות הייתה של וקסלר ולכן הוא חיבר מבחן חדש, שהוא גם הרווח כיום.

העבודה הנוכחית בוחנת האם מבחן האינטליגנציה של בינה אשר עוצב לפני כמאה שנה עדיין רלוונטי?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי סיווג הפרט לקבוצה חזקה איננה תוביל בהכרח להצלחה, שכן יתכן וחסרים לו כשרים הנחוצים לשם קידום מבחינה תעסוקתית –כלכלית. מסקנתי היא שמבחן האינטליגנציה איננו משקף לכאן או לכאן כשרים אמתיים ומגוונים ויכולות של הפרט ולכן פוגע בעתידו המקצועי, הכלכלי והחברתי.