עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את השפעתה של החמלה והאמפתיה על הנכונות להעניק עזרה וסיוע.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את השפעתה של החמלה והאמפתיה על הנכונות להעניק עזרה וסיוע. שוער כי: 1. נבדקים שיתפסו את הנזקק באופן מעורר רחמים יביעו פחות נכונות להעניק עזרה לעומת נבדקים שיתפסו את הנזקק באופן מעורר אמפתיה – השערה זו אוששה חלקית. נבדקים שיתפסו את הנזקק באופן מעורר רחמים יביעו נכונות להעניק עזרה תלותית לעומת נבדקים שיתפסו את הנזקק באופן מעורר אמפתיה שיביעו נכונות רבה יותר להעניק עזרה אוטונומית – השערה זו הופרכה.
במחקר השתתפו 80 נחקרים אשר הוקצו אקראית לשתי קבוצות מחקר, מחציתם השיבו לשאלון שכלל תפעול רגש האמפתיה ומחציתם השיבו לשאלון שכלל תפעול רגש החמלה כלפי בני הנוער המשתמשים בסמים. השאלון כלל קטע קריאה באמצעותו הוצגו נזקקים באופן המעורר אמפתיה או חמלה (בהתאם לתנאיי הניסוי) ואחריו שאלות לבחינת הבנת קרע הקריאה.
ממצאי המחקר העלו את המסקנות הבאות: ממצאי המחקר לא העידו על רמת נכונות גבוהה יותר להעניק עזרה תלותית אצל נחקרים להם הוצג המקרה באופן המעורר חמלה בהשוואה לנחקרים בתנאי בו תופעלה אמפתיה, נמצא קשר חיובי בין מידת האמפתיה למידת הנכונות להעניק סיוע לנוער מכור לסמים וקשר שלילי בין מידת החמלה למידת הנכונות להעניק סיוע לנוער מכור לסמים.
המסקנה המרכזית היא שהפגנת חמלה היא נדירה בחברה שלנו ומעטים האנשים המפגינים חמלה וכן פועלים באופן אקטיבי על מנת לסייע לאחרים. מכאן שיש לעודד סיוע לנוער מכור סמים ולאחים הזקוקים לסיוע, שכן סיוע אינו מגיע לעתים קרובות ואינו מוענק באופן טבעי על ידי בני אנוש.