הערכה עצמית (Self esteem) משקפת את תפיסת הפרט את כישרונותיו, יכולותיו, דימויו העצמי, שוויו והתוחלת שלו להצלחה. הערכה עצמית מתבטאת באוסף האמונות והמחשבות שיש לפרט כלפי עצמו.

הסקירה הנוכחית כוללת את הגדרת המושג הערכה עצמית ומאפייניה, עוסקת באישה/נערה ובמעמדה בחברה החילונית ובחברה הדתית בישראל, בשאיפותיה המקצועיים ובקשר שבין הערכה עצמית ודימוי עצמי לבין שאיפות מקצועיות.

הדימוי העצמי, בהיותו נכלל בהערכתו העצמית הכוללת של הפרט, משקף את התפיסה הייחודית של האדם את התנהגותו ואת האפיונים הפיזיים שלו. התפיסה הזו היא נלמדת, יציבה לאורך זמן, יש התאמה בין פרטיה והיא מורכבת מתת-תפיסות שכל אחת מהן מתייחסת לתחום מסוים של התנהגות או הופעה חיצונית.

ההערכה עצמית גבוהה וחיובית מובילה את הפרט לקראת חוויות טובות יותר, סביבה טובה יותר ומציאות טובה יותר. הערכה עצמית נמוכה, המונחת על ידי אמונות שליליות אודות הפרט לגבי עצמו, יוצרת מציאות בה הפרט חווה חוסר כלשהו לגבי אהבה, זוגיות, בריאות או כל אספקט אחר בחיים.

נשים מהוות קבוצות מיעוט בחברה האנושית, כאשר הסדר החברתי המוגדר ואי השוויון בין המינים ממשיך להתקיים וחולש על תחומים נרחבים.

למרות השינויים מרחיקי הלכת שחלו בשנים האחרונות, בנושא מעמד האישה וזהותה בחברה הישראלית, אי השוויון המיגדרי עומד בעינו בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, נשים עדיין נתפסות כנושאות העיקריות בנטל עבודות הבית ובגידול הילדים, נשים עדיין חשופות במידה רבה יותר מגברים לאלימות במסגרת המשפחה ולתקיפות ולהטרדות על רקע מיני.

מעמדה של האישה ככלל נחות וכי אי השוויון בין המינים עדיין שריר וקיים  והסדר החברתי הממוגדר ממשיך להתקיים וחולש ביתר שאת גם בעולם העבודה. ה"עובד האידיאלי" הוא לרוב העובד בעל המחויבות הגבוהה ביותר לארגון, כאשר על פי אמת מידה זו מופלת האישה כאשר אמת המידה לעיל מאפיינת את  אורח החיים של הגברים והיא מעניקה יתרון ברור לגברים הפטורים מחובות המשפחה והבית

רמת דתיות גבוהה או אמונה חזקה מובילה להערכה עצמית נמוכה יותר ואילו בקרב פרטים שחורים נמצא כי אמונה דתית חזקה יותר מובילה להערכה עצמית גבוהה יותר.