שיתוף בקבלת החלטות הוא  "שיתוף", "לקיחת חלק", כלומר, ביטוי של מידת ההשפעה שיש לאדם על תהליך ההחלטה ותוצאותיה. כמו כן, שיתוף  בקבלת  החלטות  נקשר  לשיפור  ניכר  בהשגת  המטרות  של הארגון.

מטרת המחקר היא לחקור את הקשר בין שיתוף בקבלת החלטות ומחויבות ארגונית לבין לחץ בקרב עובדים בארגון.  

קבלת החלטות באופן היררכי מובילה במקרים רבים לחוסר מחויבות לארגו, כאשר חוסר אוטונומיה וחוסר שיתוף  משפיעה באופן שלילי על מחויבות העובד לארגון. מאידך הגברת השיתוף בקבלת החלות, מגבירה גם את המחויבות לארגון

כמו כן, המשתנה מחויבות לארגון מוגדר כעמדת העבודה כלפי עולם העבודה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במידת העיסוק המחשבתי, הרעיוני והרגשי שהעובד משקיע כלפי הארגון בו הוא מועסק

המשתנה התלוי לחץ מוגדר כתגובת נגד הנובעת בעקבות לחצים מוגזמים או סוגים שונים של דרישות במסגרת העבודה.

הבדיקה נערכה בקרב 40 נחקרים, רובם  גברים.

כלי המחקר היה שאלון שנערך על ידי החוקרת ומורכב מ-4 חלקים: חלק ראשון- הכיל שאלות לבדיקת פרטים דמוגרפיים של הנבדק (כגון: גיל, מין, מס' ילדים וכ'ו);  חלק שני- רמת הלחץ של העובדים:  Bhagat et al (1991); שאלון שיתוף בקבלת החלטות- Aiken & Hage (1968); שאלון מחויבות ארגונית -אלן, מאייר וסמית (1993).

המחקר בחן שתי השערות אשר הציעו כי

1. קיים קשר שלילי בין לחץ בעבודה בין מידת השיתוף בקבלת החלטות בארגון, כלומר, ככל שמידת הלחץ בארגון רבה יותר, מידה השיתוף בקבלת החלטות היא מועטה יותר ולהיפך
2. ו-קיים קשר שלילי בין לחץ בעבודה בין מידת המחויבות הארגונית, כלומר, ככל שמידת הלחץ בארגון רבה יותר, מידה המחויבות הארגונית היא מועטה יותר ולהיפך.