החלטות על חלוקת דיבידנד נחקרו בהרחבה בספרות הפיננסית ונמצאו כתלויות בגורמים רבים כגון ביצועים של הפירמה ומצב נזילות, המיסוי והשקעותיה

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בקבלת דיבידנד לצורך כיסוי חובות של בעל שליטה –האם ניגוד עניינים?

על פי סעיף 1  לחוק  החברות^[1] נושא משרה הוא דירקטור  מנהל כללי  מנהל עסקים ראשי  משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה  וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי.

במסגרת תפקידם שולטים נושאי המשרה – כל אחד בהתאם לתפקידו, על נכסי החברה. מקור מימון נכסי החברה איננו מנושאי המשרה אלא מהשקעות בעלי המניות והלוואות חיצוניות כלומר על מנת להבטיח תפקוד יעיל של החברה שולטים מנהלי החברה בנכסי החברה נכסים שמקורם בגורמים שונים מהם. נושאי המשרה שולטים אם כן  בנכסים של אחרים  במצב זה מתעורר החשש הטבעי שנושאי המשרה ינצלו את שליטתם בכספי האחרים כדי לקדם את מטרותיהם האישיות ויפעלו למיקסום תועלתם האישית ולא לתועלת החברה שלמענה גויס הכסף.

טובת החברה אינה טובתם של בעלי מניות מסוימים בה, טובתם של רוב בעלי המניות בה או אף של כל בעלי המניות. המבחן אינו אלא מבחן כללי, המביא בחשבון שיקוליו את טובת בעלי המניות הנוכחיים והעתידיים של החברה, דהיינו טובתו של בעל המניות ההיפותטי.

בשנים האחרונות, מספר מחקרים אמפיריים הראו כי מבני בעלות של חברות רבות מרוכזים באופן משמעותי. השליטה הריכוזית מובילה לירידה בדיבידנד וכך בעלי המניות מגדילים את תזרים מזומנים. לעומת זאת שליטה מבוזרת,  כלומר בעלות הכוללת מספר רב יותר של בעלי מניות מציגה תשלום הדיבידנד גבוה יותר.

ניתוח הקשר בין בעלות השליטה ומדיניות דיבידנד בקרב 44 חברות התוניסאיות, העלה כי בעלי המניות העיקריים  נוטים לרמה נמוכה של תשלום דיבידנד. הספרות האמפירית מרמזת כי שליטה מובילה להעברת משאבים מהחברה לבעל השליטה וירידה במתן דיבידנד.