חלוקת דיבידנד הינו מהלך צפוי בכל חברה מרוויחה, מהלך שיש בו כדי להעיד על חוסנה של החברה, אולם לא תמיד החברות נוטות לחלק את רווחיהן – כשלרוב, אצל מרבית החברות, על פי התקנון של החברה, רוב החברות יכולות להשקיע את רווחיהן בפיתוח החברה.

העבודה הנוכחית בוחנת האם קבלת דיבידנד לצורך כיסוי חובות של בעל שליטה מהווה עסקה שבה קיים ניגוד עניינים ?

מדיניות הדיבידנד היא בעלת השפעה מכרעת על הערך של החברה ועל הצמיחה של החברה , כאשר, חברות רווחיות יותר לשלם דיבידנדים גבוהים יותר. כמו כן, מדיניות חלוקת הדיבידנד יכולה להיות מושפעת ממבנה הבעלות. כלומר, מדיניות חלוקת דיבידנד הנה מדיניות דיבידנד הנקבעת על ידי האינטרסים המנוגדים של בעלי המניות והמנהלים, כאשר בעלי המניות מעוניינים לקבל דיבידנדים, אך המנהלים מעדיפים לשמור על רווחים .

העבודה הנוכחית בחנה את סוגיית קבלת דיבידנד לצורך כיסוי חובות של בעל שליטה –האם ניגוד עניינים ?

הבדיקה בוצעה על באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

הספרות המחקרית והמשפטית העלתה כי במקרים מסוימים הועלתה טענה לניגוד עניינים בעת חלוקת דיבידנד, בעיקר נושא זה נבדק ונחקר בפרשת אידיבי אשר נלקחה מנוחי דנקר בשנת 2015. אין ספק על בעל השליטה לנהוג ולפעול לטובת החברה, לצורך תכליתה של החברה, לפעול בהגינות וללא ניגוד עניינים. קיים קושי אומנם להוכיח את ניגוד העניינים כפי שניתן לראות לעייל, אך החוק מתריע מפני פעולה או חלוקת דיבידנד המערבת ניגוד עניינים.