קבלת דבר במרמה מוגדר על פי חוק העונשין בסעיף 414 כדבר" – מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה  אשר התקבל במרמה, קרי: " טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" – להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל

סקירת ספרות הבוחנת את סוגיית ההתחזות ברשת האינטרנט , המהווה עבירה פלילית במסגרת סעיף 415 לחוק העונשין העוסק בקבלת דבר במרמה

הערך החברתי "עליו באה להגן עבירת המרמה הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה"[1]  כמו כן, פגיעה בחופש הרצון של המרומה, אותה באה עבירת המרמה למנוע, יכולה להתקיים גם במקרים בהם ה"דבר" לא היה עובר למרמה בחזקת המרומה, ונמסר למרמה מידי צד שלישי, ואף כשה"דבר" שנמסר למרמה עקב המרמה שייך מבחינה משפטית למרומה, ועקב המרמה הוא לא היה מודע לזכותו

עבירה הנכללת בעברת המרמה היא עבירת הזיוף. בשני המקרים מדובר בתיחכום המרמה או הזיוף, היקפם וממדיהם, מאמץ או תכנון שיטתי וממושך או בהיות העבירה כרוכה בעבירה אחרת. כך, למעשה, קבלת דבר באמצעות זיוף ושימוש במסמך מזוייף, מבסס קיומן של נסיבות מחמירות לעניין המרמה וגם לעניין הזיוף

בעולם המתוקשב קיימות מספר דרכים להתחזות ברשת :התחזות של גולשים בצ'אטים/ התחזות של שולחי דוא"ל ;התחזות של אתרים והתחזות של תוכנות מחשב.

על פי חוק המחשבים[2] , כל שינוי, שיבוש, פגיעה בתוכנה או במחשב,חדירה, נטילה וחריגה מהרשאה בשימוש במחשב, הצגת מידע או פלט כוזבים, אשר נעשים שלא כדין, מהווים עבירות פליליות בדרגות חומרה שונות, הגוררות עונשי מאסר שונים של עד חמש שנים.

נראה כי בדיון על חופש הביטוי באינטרנט, יש להבחין בין החופש של כל אדם להשתמש ברשת ולבטא עצמו לבין הפגיעה והנזק אשר בעצם השימוש. בהקשר לפרשיית טוביה סער , יש לציין כי בשנת 1996 נחקק בארה"ב Communications Decency Act. החוק קבע כי העברת מסרים בלתי צנועים העלולים להגיע לקטינים דרך התקשורת , היא עבירה פלילית.