כניסתה של הטלוויזיה הרב ערוצית גרמה לשינויים בתרבות הפנאי הישראלית. ההנחה, כי הפרטים מסוגלים לברור בין אמצעי התקשורת למיניהם ולעשות שימוש בתכנים לפי רצונם וצורכיהם מעוגנת במסורת המחקרית המכונה "שימושים וסיפוקים".

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בצרכים הממלאים תכנים טלוויזיוניים דרך אתרי אינטרנט לעומת צרכים דרך צפייה בטלוויזיה המסורתית.

הטענה המרכזית הגורסת גישת השימושים והסיפוקים היא שצופים בוחרים מדיום על-פי המענה שהמדיום נותן לצרכים שלהם בתחום החִיברות (סוציאליזציה) בכלל והאינטראקציות התקשורתיות בפרט.

סטפורד סטפורד (1996) העלו שני סוגים של סיפוקים: סיפוק תוכן וסיפוק תהליך; סיפוק תוכן מתייחס להגשמת ציפיות, חיפוש מידע ושיתוף מידע.

שדסון הגדיר את הטלוויזיה כ"מוצר תרבותי" שהתמסד בהצלחה מובהקת ומוסיף, שככל שפרטים רבים יותר תופסים מוצר תרבותי מסוים כעונה על צורכיהם, כן גדלה מידת הצלחתו של המוצר.

רדיו, טלוויזיה, סרטים ותוצריה האחרים של תרבות התקשורת מספקים חומרים שמתוכם אנו מעצבים את עצם זהותנו, את תחושת העצמאות שלנו, את המושגים שלנו באשר למשמעות היותנו ממין זכר או ממין נקבה, את תודעת מעמדנו, את השתייכותנו האתנית והגזעית, את הלאומיות ואת המיניות שלנו, את ה"אנחנו" ואת ה"הם"