החל בשנות חייהם הראשונות התינוקות הופכים לצופים מהמניין, כבר בגיל זה הם חשופים לכל הגירויים הטלוויזיוניים. ההנחה היא שאין הם מבינים את התכנים בהם הם צופים, אך הם נותנים משמעות לגירויים החזותיים והקוליים שנראים ונשמעים מתוך המסך.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הנושא צפייה במסכים ותרבות הפנאי על פי תפיסות אבות ואימהות.

תרבות פנאי היא הזמן בו האדם מתפנה מכול עיסוק אחר. פנאי אמיתי אינו שעשוע או משחק, אלא עיסוק בפני עצמו המיטיב עם העוסק. ניתן להגדיר את הפנאי במונחים של זמן שאינו מוקדש למילוי חובות כמו עבודה.

המשמעות התרבותית של צפייה במסכים טלוויזיה, סרטים ותוצריה האחרים של תרבות התקשורת, שהם מספקים חומרים שמתוכם אנו מעצבים את עצם זהותנו, את תחושת העצמאות שלנו, את המושגים שלנו באשר למשמעות היותנו ממין זכר או ממין נקבה, את תודעת מעמדנו, את השתייכותנו האתנית והגזעית, את הלאומיות ואת המיניות שלנו, את ה"אנחנו" ואת ה"הם".

בכל חברה נתפסים הילדים כפגיעים ביותר: הם קטנים וחלשים יותר מבחינה פיזית, זקוקים להגנה, טיפול, הזנה, טיפוח וחיברות מצדם של מבוגרים מהם, חסרי נסיון חיים וידע ועוד. לפי כך לטלוויזיה יש יכולת השפעה- לטווח קצר או ארוך על התנהגות, רגש או מחשבה וילדים הם קהל יעד הנוח ביותר של הטלוויזיה

מגדר הוא עקרון חברתי מארגן של יחסים חברתיים, כאשר נשים וגברים מפתחים רגשיות שונות, עולם דימויים שונה, יחסים חברתיים שונים, רעיונות שונים ותפיסת צדק שונה.  הבדלים אלו באים לידי ביטוי על תרבות הפנאי ובכלל זה צפייה במסכים.  ואכן, בחינת צפייה בטלוויזיה בקרב נשים לעומת גברים העלתה כי נשים מטילות הגבלות זמן גבוהות יותר על ילדים מגברים.