צפייה במסכים הפכה לפעילות מכרעת בחיי היומיום של ילדים, מתבגרים וכן מבוגרים. על פי האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים הזמן המומלץ להצגת המסך היומי צריך להיות לא יותר משעה עד שעתיים ביום.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון כיצד תופסים אבות ואימהות את תרבות הפנאי ואת הצפייה במסכים.

השכיחות הגוברת של פעילויות מבוססות מסך ידועה כקשורה לבעיות חיים ובריאות. לדוגמה, עלייה בזמן צפייה בטלוויזיה ושימוש במחשבים קשורה לירידה באיכות השינה. מחקרים רבים הוכיחו כי צפייה במסכים חרגה מהרמה המומלצת, כלומר עלתה משעתיים ו-50 דקות ל-3 שעות ומעלה. מלבד טלוויזיות ומחשבים, קיימים גם טלפונים ניידים וטבלטים בהם מתבגרים יכולים להשתמש בכל עת ובכל מקום. הדבר מצביע על כך כי השכיחות של הצפייה המסך צפויה לגדול עם הופעתם של סוגים חדשים של מכשירי צפייה במסך. כתוצאה מכך, דפוסי אורח חיים כגון שינה עשויים להיות בסכנה, אשר בתורם עשויים להשפיע ולהזיק לבריאות, ילדים, מתבגרים ואחרים.

שיטת המחקר בה נעשה שימוש במחקר הייתה שיטה איכותנית-כמותית, במסגרתה רואיינו 12 אבות ואימהות ביחס לתפיסותיהם אודות השימוש במסכים ותרבות הפנאי. הבדיקה כללה ניתוח הראיונות באמצעות חלוקה לקטגוריות ניתוח וכן הצגת שכיחויות של תשובות המרואיינים, תוך השוואה בין אימהות לאבות.

ממצאי המחקר העלו יתרונות וחסרונות ביחס לצפייה במסכים והם: קיים יחס שלילי במידה רבה יותר לצפייה במסכים לעומת יחס חיובי, פנאי נקשר לצפייה במסכים, צפייה במסכים מעשירה את הידע, צפייה במסכים זו התמכרות שיש להגביל בקרב ילדים, אימהות סבורות יותר כי צפייה במסכים זו התמכרות שיש להגביל בקרב ילדים, הצפייה במסכים היא אינדיווידואלית, אימהות סבורות יותר כי הצפייה במסכים היא אינדיווידואלית, צפייה במסכים פוגעת ביחסים המשפחתיים, אימהות סבורות יותר כי צפייה במסכים פוגעת ביחסים המשפחתיים, צפייה במסכים חושפת לתכנים בלתי ראויים ואימהות סבורות יותר כי צפייה במסכים חושפת לתכנים בלתי ראויים.