הפרעת דחק פוסט-טראומתית הינה אוסף של סימפטומים פסיכולוגים ופיזיולוגים אשר נגרמים כתוצאה ממשברים סביבתיים פתאומיים ולא צפויים.

סקירת ספרות שעניינה בהיבטים של צמיחה מתוך משבר ומצוקה- טראומה ופיגור שכלי.

טראומה היא אירוע המנתץ את מבני המשמעות של האדם שחווה אותה, ואת אמונות היסוד שלו על העולם והחיים. ככזו, היא בלתי ניתנת למיצוי מילולי וקוגניטיבי. נפגע הטראומה חווה מעין פרגמנטציה המאפשרת לו לשרוד, אך מותירה אותו מפוצל

התסמונת הפוסט-טראומתית (PTSD) הוגדרה בDSM-III-  כקבוצת הפרעות החרדה, כאשר בתסמונת זו מפתחים סימפטומים וסימנים אופייניים בתגובה לאירוע טראומתי.

פיגור שכלי הינו מצב אנושי מורכב, המתאר נכות התפתחותית מסוימת ואשר עלול להיגרם כתוצאה מגורמים שונים כגון גורמים גנטיים, גורמים חינוכיים, גורמים חברתיים ועוד. המפגר הינו אדם בעל כושר אינטלקטואלי נמוך במידה ניכרת לעומת הממוצע המקובל, ובעל יכולת נמוכה להתנהגות מסתגלת, כאשר כושר אינטלקטואלי זה נמדד לפי מבחנים הקובעים את מנת המשכל (I.Q.).

המשפחה הנה הקשר החברתי החזק מכולם שעוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל  החיים כולו. המשפחה הינה יחידה ביצועית רגשית המלווה את האדם מלידתו ועד מותו . קיימת חשיבות רבה למתן דגש מיוחד על הוריו של הילד המפגר, רגשותיהם וצורכיהם, ודרכי התערבות כמענה לצורכיהם, כל זאת מתוך ראיה התפתחותית מערכתית.