פשע מלחמה ככל עבירה או הפרה של חוקי המלחמה, במסגרת המשפט הבינלאומי

עבודה זו בוחנת את מבצע "חומת מגן", בהקשר לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם.

ביום 29 במרס 2002, הצבא הישראלי יצא ל"מבצע חומת מגן", המתקפה הצבאית הגדולה ביותר נגד הפלסטינים מאז הפלישה הישראלית ללבנון 1982. הצבא הישראלי פרס חלק מכלי הנשק המתקדמים ביותר שברשותו נגד אוכלוסייה אזרחית לא חמושה.

ממשלת ישראל הצטרפה לאמנה למניעת הש"ע ולענישתו, ועל יסודה גם חקקה בשנת 1950 את החוק למניעתו של פשע הש"ע וענישתו תש"י. בחוק זה חוזר המחוקק הישראלי על הגדרת הפשע כפי שנוסחה באמנה.

אירועי ג'נין זכו לתשומת לב תקשורתית עצומה עוד בזמן שהלחימה התנהלה במלוא עוזה. הסיפורים על המתרחש במחנה הפליטים תפחו לממדי ענק. אמצעי התקשורת חזרו וציטטו ברחבי העולם את הצהרותיהם של דוברי הרשות הפלסטינית, שטענו כי בג'נין נהרגו מאות רבות של פלסטינים. התקשורת הזרה, ובעיקר זו האירופית והערבית, דיווחה על "פשעי המלחמה" שישראל ביצעה במקום.

הטיעון מרכזי של ישראל הוא פעולות צבאיות כנגד האוכלוסייה הפלסטינית היא ביטוי לזכותה הטבועה של ישראל להגנה עצמית הקיימת המעוגנת בסעיף 51 למגילת האו"ם והמצויה גם במשפט הבינלאומי המנהגי. בית המשפט הבינלאומי טוען מנגד כי  הזכות למלחמה בטרור על פי סעיף 51 למגילת האו"ם, חלות רק כשמדובר בהתקפה חיצונית, בעוד שישראל שולטת בשטחים שמהם המחבלים יוצאים.

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון את מבצע "חומת מגן", לאורה של האמנה "בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם". הבדיקה נערכה באמצעות ספרות אקדמית ועיתונות יומית אשר ליוותה את האירוע.