חוזה  הנו מסמך כתוב  אשר מביע את רצונות שני הצדדים לאותו הסכם.  החוזה למעשה מעניק הכשר משפטי להסכמתם של שני הצדדים המתקשרים בחוזה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בפרשנות חוזה מסחרי 

דיני חוזים מסדירים את הכללים בגינם נכרת חוזה כריתת חוזה ולכן בהתאם לחוק החוזים הכללי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול

"חוזה מסחרי הינו חוזה אשר נערך בין שני צדדים (או יותר) ומטרתו הינה להסדיר את היחסים המסחריים בין המעורבים בהסכם במסגרת חוקתית מוסכמת. הרציונל העומד מאחורי עריכת חוזה מסחרי הינו להביא למצב בו יחסי המסחר בין הצדדים מוסדרים, מובטחים ומפתחים תוך שיתוף פעולה.

המטרה העומדת בבסיסם של דיני החוזים היא הגנה על הצדדים לחוזה, הגנה על האוטונומיה של הצדדים, הגנה על האינטרסים שלהם ועל תפיסות יסוד הנוגעות לשוויון משפטי ציבורי ופרטי. כמו כן, כדי שדיני חוזים יהיו לגיטימיים נדרש בסיס דמוקרטי והמשפט הפרטי אינו שונה מבחינה זו מן המשפט הציבורי.

עם חקיקת חוק החוזים בשנת 1973 והוספת עקרון תום הלב  לסעיפיו, התעבה  הדיון בעיקרון זה ומשמעותו. עקרון תום הלב הנו עקרון אשר בא לפתור תוצאות קשות הנובעות מהחלה רגילה  של הדין הפורמאלי.  עקרון תם הלב הוא למעשה חלק משלים להשגת אימון אשר מתערער במערכת הטרום החוזית או החוזית  הכרה זו גורמת ליציבות ועקביות  ביישומו של חוק החוזים .

בחוק החוזים – תרופות בשל הפרת חוזה 1970 מופיע המונח "צדק" בסעף 3 (4). הצדק מתייחס  כאן לסייג באכיפת חוזה . בסעיף 7 (ב) , מונח הצדק  המופיע בו מתייחס לביטול החוזה בשל הפרת לא יסודית ובסעיף 18 (ב) לתוצאות הסיכול.

דיני החוזים בישראל מעדיפים את ערך קיום ההבטחות החוזיות על פני השאיפה ליעילות שמתבטאת בעידוד הפרות יעילות.