קיום חוזים המלווה את חיי הכלכלה והמסחר מוסדר באמצעות מערכת דיני חוזים. מערכת זו כוללת בין השאר, הוראות ביחס לכריתת חוזה, תרופות בשל הפרת החוזה, מתן פיצויים, אכיפת חוזה וביטול חוזה.

מטרת העבודה היא להבין טוב יותר כיצד מתפרשים חוזים מסחריים ורמת השליטה של הצדדים המתקשרים על הפרשנות המשפטית של החוזים שלהם.

מתודולוגיית פרשנות החוזה המסחרי דומה בעיקרה לפרשנות של כל החוזים. עם זאת השימוש במסחר ובמנהג העסקי לעיתים קרובות ממלאים תפקיד מרכזי יותר בתהליך הפירוש. שנית, תפקידם של פערי הכוח במיקוח ממלא תפקיד הרבה פחות חשוב בפרשנות ובאכיפה של חוזים מסחריים מאשר בחוזים צרכניים. החוק המקובל הישן, וגישת המשפט האזרחי הנוכחי, העדיפו לחשוף את הכוונה האמיתית או הסובייקטיבית של כל אחד מן הצדדים המתקשרים. עם זאת תיאוריה כזו פתחה את הדלת למניפולציה ומרמה.
ככלל במסגרת הפרשנות החוזית יש לתת את הדעת לכל הנסיבות הרלוונטיות של המקרה, לרבות המו"מ, כל נוהג שהצדדים יקימו בינם לבין עצמם, שימוש וכל התנהגות עתידית של הצדדים .

העבודה הנוכחית בוחנת את פרשנות חוזה מסחרי במשפט ישראלי לעומת המשפט האמריקאי.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר שניתן ללמוד מההשוואה עם הדין האמריקאי כי שיטת המשפט הישראלית פחות נותנת את הדעת לתועלות וליעילות הכלכלית של דיני החוזים ומדגישה ערכים חברתיים ומוסריים. בעקבות הסקירה גם למדתי על הקשר בין הצדק – מושג הומאני, מוסרי, אנושי וכו לבין סעיפי חוק החוזים – חלק כללי וחוק החוזים – תרופות בשל הפרת חוזה. עם זאת, הכלים הניתנים לבית המשפט מגבילים את החופש החוזי. כלומר, כלים אלו למעשה מתערבים בהתקשרות בין הצדדים לחוזה ובכך פוגעים בחופש החוזי. מנגד קיימים הצדדים לחוזה אשר עלולים להיפגע קשות בעקבות חוזה בלתי ראוי, בלתי צודק, אשר עלול להוביל לנזקים חמורים לאחד הצדדים או אף לשני הצדדים.