תעשיית הפרסום טומנת בחובה פרסום לא מוסרי הכולל הטעיות, פרסומות ממוקדת לילדים, ניצול מיני ומגדר, וגם סוגיות של פרסום סמוי.

העבודה הנוכחית עניינה בפרסום סמוי, כאשר פרסום סמוי מוגדר כשילוב של מותגים או מזהי מותג בתקשורת המשודרת בתשלום

העמדות כלפי פרסום סמוי וההיבטים המוסריים והכלכליים הנובעים ממנו אינם חד משמעיים, אך קיימות טענות נחרצות כנגד פרסום סמוי בישראל, כדוגמת עמדתה של האקדמיה הגורסת כי "אני מאוד נחרץ בהתנגדותי לפרסום סמוי {…}. אני מאמין בטלוויזיה כמדיום המשפיע על החברה {…} פרסומת בכלל, סמויה או לא, היא דבר רע {…} וגם אם אנחנו מכירים ברע ההכרחי, עלינו לצמצם את ההשפעה שלו.

יש כמעט קונצנזוס, שפרסום סמוי ככלל אינו ראוי. זה שיש מציאות כלכלית מסוימת — לא צריך לעניין אותנו". גם מומחים מתחום השיווק סבורים כי פרסום סמוי למרות יעילותו והעובדה כי הוא גורף רווחים נאים מדובר בפרסום מניפולטיבי, לעיתים מזיק ונעשה ללא ידיעתו של הצרכן.

ריבוי התלונות מצדם של צרכנים מעיד על מגמה שלילית בתחום הפרסום הסמוי ולכך נדרשת בחינה והתייחסות.

העבודה הנוכחית עניינה בפרסום סמוי, כאשר פרסום סמוי מוגדר כשילוב של מותגים או מזהי מותג בתקשורת המשודרת בתשלום.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

הבדיקה ותוצאותיה יבהירו עד כמה התופעה חמורה או בלתי מוסרית וכן על הבעייתיות הנובעת משימוש בפרסום סמוי.

בדיקת הנושא מעלה דילמה מוסרית לפיה מצדו האחד של המתרס עומד ציבור הצרכנים והילדים אשר ניזוק מהטעייה וניצול ומהצד השני עומדת תעשיית המסחר (ובעלי עניין נוספים) אשר מגלגלת מחזורי ענק בזכות ציבור צרכני זה וכי שינוי במאזן הכוחות, ישפיע משמעותית על מחזור המכירות שלה.

כלומר, המוסריות והאפקטיביות של פרסום סמוי מצויה במחלוקת, אך הפרסום הסמוי עדיין ממשיך להיות בשימוש על ידי מפרסמים כחלק בלתי נפרד מסרטים או דרמות טלוויזיה על ידי השחקנים בסרטים או ברדיו. הדיון יתייחס לסוגיה מבחינה חוקית, מוסרית וכלכלית.