עם הקמת המדינה התחולל מפנה בתחום ההתיישבות החקלאית בעיקר בכול הנוגע לתקופת היישוב. מפנה התיישבותי חסר תקדים זה התעורר בעקבות הצורך הביטחוני ליישב שטחים אסטרטגיים מבחינה צבאית למען הגנה וחיזוק גבולותיה של מדינת ישראל, הצורך הפוליטי מדיני לקבוע עובדות בשטח ביישובם של יהודים בשטחים ערביים נטושים ובכך למנוע את חזרת הפליטים הערבים לבתיהם .

סקירה זו בוחנת את המהלכים הצבאיים והפוליטיים שננקטו על ידי המוסדות המייצגים של היישוב היהודי בישראל בהשתלטותו על פרוזדור ירושלים , שטח שאוכלס ברובו על ידי הערבים והוקצה במסגרת החלטת האו"ם ( 181 ) למדינה הערבית העתידית.

כמו כן, ההתיישבות נחשבה ללב ליבו של המפעל היהודי לאומי ולכן ראשי המדינה , דאז ריכזו את מרב האמצעים והמאמצים בהתיישבות עברית ברחבי הארץ.

פרוזדור ירושלים , חבל ארץ החולש על הדרך לירושלים מהווה אזור בעל חשיבות אסטרטגית , שכן הוא מוביל לירושלים , עיר הבירה ובשל חשיבותו הצבאית אסטרטגית הפך ליעד חשוב בהתבססות השליטה היהודית באץ ישראל.

שילוב זה של רעיון ההתיישבות כצורך לגאולת עם ישראל ותרומתה של ההתיישבות החקלאית להתבססות ולאחיזה בקרקעות ערביות נטושות, מסבירים את אופן השתלטותם של ראשי העם על פרוזדור ירושלים – שטח שהיה ברובו בבעלות ערבית.

עבודה זו תבחן את המהלכים הצבאיים והפוליטיים שננקטו על ידי המוסדות המייצגים של היישוב היהודי בישראל בהשתלטותו על פרוזדור ירושלים , שטח שאוכלס ברובו על ידי הערבים והוקצה במסגרת החלטת האו"ם ( 181 ) למדינה הערבית העתידית.

ההשתלטות על פרוזדור ירושלים בוצעה בהדרגה ובתחילה אף דובר על חזקה זמנית בלבד בשטחים הללו. פרוזדור ירושלים נכבש תחילה על ידי כוחות ההגנה ובהמשך צה"ל במהלך מלחמת העצמאות ולאחר מכן , עם קום המדינה, קיבלה חזקה זו תוקף פוליטי מדיני על ידי יישוב השטחים הכבושים ברבבות העולים החדשים שהגיעו ארצה.

ההשתלטות על הקרקעות הערביות הנטושות בארץ ישראל ככלל ובפרוזדור ירושלים בפרט, הוביל להקמתם של 300 יישובים חקלאים חדשים מקום המדינה ועד סוף 1952 כאשר הדגם ההתיישבותי המכריע היה הקמתם של מושבי העולים.