פמיניסטיות מזרחיות מתמודדות באמצעות מאבק מפרך במאמציהם לסלול להן מקום במרחב הפמיניסטי ליברלי. הצרכים של הנשים המזרחיות כללו  תחילה סיוע לעובדות קו ייצור מהעיירה, או אישה שזה עתה איבדה את מקום עבודתה בשל ההאטה הכלכלית

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בפמיניזם מזרחי וביטוי בחיי נשים מזרחיות.

מדינת ישראל המודרנית הכריזה על עצמה כמולדת המורכבת משלוש קבוצות חברתיות עיקריות: כ-20 אחוזים ערביי ישראל. הקבוצה השנייה היא המזרחים המהווים 50 אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל כ-63 אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית. הוריהם עלו לישראל בעיקר בשנת 1950 מהעולם הערבי והמוסלמי, או ממרוקו, תוניסיה, מצרים, תימן, עיראק, טורקיה, איראן, בולגריה, והודו. באופן רשמי, את תנאי הממשלה ישראל אותם "צאצאים מאסיה-אפריקה," או "עדות המזרח"

. כ-30 אחוז מהאזרחים הישראליים הם יוצאי מדינות אשכנז. האשכנזים מקורם ממרכז וממזרח אירופה. בעוד גל העלייה המאורגן הראשון שלהם הגיע לפלסטין בשנת 1882, ומרביתם הגיעו לאחר השואה, עולי המזרח הגיעו ארצה ברובם לאחר הקמת המדינה. מרבית המזרחים דוחים בתוקף את הגדרתם כ"יהודים ערבים". אולם בעוד רוב האשכנזים מזדהים קודם כישראלים ואז כיהודים, רוב המזרחים מגדירים את עצמם קודם כיהודים ואז כישראלים.

הנרטיב מספר את סיפורן של נשים מזרחיות מהפריפריה אשר מציגות את חייהן וחיי החברה המזרחית המצויה בשולי החברה המערבית, הן מנסות להבין את זהותן, עובדות מסע קבלה מחד והתנגדות מאידך לזהותן המזרחית, יוצאות מהפריפריה אך גם חוזרות אליה. המרירות של אותן הנשים, התסכול וההישרדות מציגים גם את השסע העדתי . הנשים הללו משקפות את הפערים, את הקונפליקט ואת הקבוצה המזרחית, אם כי ניתן גם להבחין כי לכל אחת סיפור חיים, דרך חיים, צרכים ורצונות.