הגישה רווחת בישראל לשיפור הלמידה של ילדים בסיכון היא לפתח וליישם תוכניות התערבות מיוחדות, הממומנות ומופעלות גם על ידי גורם חיצוני. ואחת מהן היא פעילות במועדוני ועיסוק באומנות..

העבודה הנוכחית עסקה בפיתוח בטחון עצמי ומיומנויות חברתיות באמצעות אומנות בקרב ילדים  המשתייכים למשפחות עם מצב סוציו-אקונומי ירוד, ממשפחות  אשר קיים בהם ליקוי ביכולת ההורים להתייחס לצרכי ילדיהם בתחום הפיזי, הרגשי והחברתי.

נוער בסיכון, מצוי לרוב  מחוץ למסגרת לימודית, או מצוי בסיכון לנשירה מהמסגרת הפורמאלית. מדובר בנוער חסר קשרים חברתיים יציבים. ההורים במקרים אלו אינם מתפקדים ואי תפקוד זה עלול לכלול הזנחה, התעלמות, חוסר גבולות , הגבלות יתר והתעללות פיסית, נפשית ומינית. בשל הליקוי בתפקיד ההורי, העוני וההזנחה, קיים קושי רב להשתלב במסגרות חברתיות נורמטיביות.

סוציולוגים רבים, מצביעים במחקריהם על קשר ישיר בין חינוך לריבוד חברתי, כאשר מעמדו הכלכלי-חברתי של האדם קשור לאיכות החינוך שיקבל ואיכות החינוך אשר קיבל היא זו אשר לבסוף תקנה לו את מעמדו בסולם החברתי-כלכלי. שוויון יתקיים במידה ויינתן חינוך שווה לכל, כלומר סיכויים שווים לכולם.

מתוך סקר הספרות ומהמחקרים נמצא כי בכל התנסות בתרפיה באומנות ניתן להשתמש בצורה טיפולית בכדי להביע אנרגיה דרך המדיה האומנותית. בתהליך היצירה לדוגמא, ניתן דגש מיוחד שהתהליך האומנותי חשוב לא פחות ואולי אף יותר מהדימוי האומנותי עצמו.  התהליך מאפשר פירוק או עקיפה של הגנות והתגלות רגשית.

עבודה זו ניסתה להבין כיצד אומנות מקדמת חברתית ורגשית אוכלוסיית הנוער בסיכון בישראל. לצורך הבנת הנושא באופן מעמיק ערכנו התנסות במועדונית הכוללת נור וילדים בסיכון. ההתנסות כללה טיפול המועדונית על בסיס קבוע בקרב הילדים.