השוויון בין גברים לנשים מעוגן במערכת המשפט הישראלית, כאשר בשנת תשי"א (1951) חוקקה הכנסת את חוק שיווי זכויות האישה.
הסקירה הנוכחית עסקת בפגיעה בשוויון הזדמנויות בעבודה עקב פרישה לגמלאות על פי חוק.
גיל כרונולוגי מתייחס לגיל של אדם. בגישה זו ההבחנה בין עובדי מבוגרים וצעירים מבוססת על גיל בהתאם ללוח שנה. "עובד מבוגר" הנו עובד מגיל 40 ומעל גיל 75 גיל תפקודי מכיר בכך שקיימת שונות גדולות ביכולות אישיות ודרך תפקוד בגילים שונים .
ממצאי הספרות דנו בקושי של עובדים מבוגרים להשתלב בשוק העבודה. הספרות בחלקה גורסת כי עובדים מבוגרים נתפסים כבעלי קשיים מנטאליים כגון בעיות זיכרון ואיטיים וכי יכולת קוגניטיבית קשורה בצורה שלילית עם גיל ובריאות נתפסת.
חוק גיל פרישה נחקק בשנת 2004 .לפני חקיקתו, לא היה בדין הישראלי חוק המסדיר באופן כללי את סוגיית הפרישה לגמלאות. מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין גיל פרישה מעבודה: גיל הפרישה: 67 לגבר, גיל 62 לאישה;
אי השוויון בגיל הפרישה מהווה עוד דרך לדיכוי האישה, אשר נאלצת לעיתים קרובות לפרוש בגיל צעיר יותר, כלומר החוק משלח את האישה לביתה, לתחום הפרטי ומרחיק אותה מהתחום הציבורי. החוק , חוק גברי הדוחק את רגליהן של הנשים משוק העבודה בגיל צעיר יותר ומאפשר לגברים פרישה מאוחרת יותר.
1. גיל העובד: היבטים תיאורטיים
2. חוק גיל הפרישה: הגדרות ומטרות
2.1 אי שוויון בגיל הפרישה מהעבודה בין נשים וגברים בישראל
ביבליוגרפיה