הערבות בהתאם לפקודת השטרות,  נצמדת לשטר, והיא נעשית לגוף אחד עמו, ממש כמו שאר החבויות של אלה אשר חתמו עליו. על פי סעיף 57(א) לפקודת השטרות "פירעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז"'

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את ההיבטים השונים בפקודת דיני השטרות במקביל לדיני החוזים והתיקון לחוק הערבות והשלכותיהם על הערב השטרי.

הכשירות לערבות היא בידי אדם חיצוני וכן אדם פנימי אשר מהווה צד לשטר , בתנאי שלאחרון יהיו "זכויות החזרה על האוחז" . התובע בעילה השטרית הוא האוחז בשטר.

"זכות החזרה" של האוחז אל המושך והמסב מותנית במשלוח הודעת-חילול בהתאם לסעיף 47 לפקודת השטרות. ההודעה צריכה להינתן מיד לאחר החילול או תוך זמן סביר לאחר החילול.

ערבות שטרית, ככל חבות שטרית, טעונה חתימה על השטר. זאת, בניגוד לערבות על פי חוק הערבות אשר אינה טעונה הסכם בכתב או צורה אחרת, והיא "נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה.

על פי סעיף 57 (ג) ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד"

סעיף 31 בפרק ב' קובע, כי הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בסעיף 57 לפקודת השטרות. כלומר, על פי סעיף 57 לפקודת השטרות העוסק בערבות לשטר מוענקים הגנות לערב יחיד וכן לערב מוגן, העומדות בסתירה לחוק הערבות.

התיקון בחוק הערבות החל מתשנ"ב, מטרתו הייתה להגן על ערב יחיד אשר סכום הערבות אינו עולה על תקרה מסוימת. ההגנה היא למעשה על הערבים אשר באו לעזרת חבריהם ובני משפחתם וחתמו ערבות כנגד חובותיהם, תוך חוסר הבנה למעשיהם די הצורך.