דיני השטרות מהווים כלי משפטי יעיל ונוח להעברת כספים באופן המקל על חיי המסחר והכלכלה בחברה מודרנית ומפותחת. השטר , נועד להיות סחיר ולכן עליו לעמוד במספר כללים: על השטר להיות נתון בוודאות לפירעון , על השטר להכיל את כל הפרטים הקשורים בחבות לפירעון השטר  והכלל השלישי מתייחס לעצמאות העילה השטרית , כלומר תביעה שטרית כלפי כל החתומים על השטר ותביעה חוזית כלפי מי שהעביר לו את השטר, המבוססת על העסקה ביניהם.

העבודה הנוכחית תבחן היבטים שונים בפקודת דיני השטרות במקביל לדיני החוזים והתיקון לחוק הערבות והשלכותיהם על הערב השטרי.

פקודת השטרות מכירה בשלושה סוגי שטרות, שכ"א מהם נחשב מסמך סחיר: שטר חוב, שטר חליפין וצ'ק, אם כי, צ'ק אינו אלא מקרה פרטי של שטר חליפין, אלא שבו הנמשך הוא בנק. לפי סעיף 84(א) לפקודת השטרות, שטר חוב הוא – הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף.

יתרונו של השטר בהיותו סחיר וכל הנוטלו , תוך עיון קל במסמך , יודע מהי הזכות שהוא עומד לרכוש.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות, ניתוח חקיקה ופסקי דין. 

סקירת החומר המשפטי העלה כי הערבות בהתאם לפקודת השטרות,  נצמדת לשטר, והיא נעשית לגוף אחד עמו, ממש כמו שאר החבויות של אלה אשר חתמו עליו.

המשפט והפסיקה הישראלית עושה שימוש רבה בדיני חוזים הבאים לידי ביטוי בהכפפתן של דיני השטרות וכן מצוי פרק ב' לחוק הערבויות הבא להגן על הערב השטרי ובדרך זו גם מכפיף תחתיו את  העקרונות המרכזיים המופיעים בפקודת השטרות.