העבודה הנוכחית בחנה כיצד המערכת החינוכית מסייעת לילדים בעלי לקויות שמיעה להשתלב במערכת החינוכית הרגילה מבחינת מסוגלות חברתית ורגשית? כיצד מסייעים לילדים לקוי שמיעה להשתלב בכיתה הרגילה ? ואלו גורמים יסייעו ללקוי שמיעה לתחושת מסוגלות גבוהה – הן חברתית והן רגשית.

בבואנו לבחון את התרומה של שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים למסגרות החינוך הרגיל, או ליתר דיוק עמדות של מורים כלפי שילוב ילדים בעלי לקויות שמיעה במסגרת רגילה יובהר כי מדובר בסוגיה המעסיקה מורים רבים, מורים ללא התמחות בחינוך מיוחד, מורים המלמדים בכיתה רגילה ונדרשים לשלב ילדים לקויי שמיעה בכיתתם.

כל נושא ההכלה ושילוב החנ"מ, במסגרת החינוך הרגיל, בתפיסה הכללית של כל הנוגעים בדבר עדיין נמצא בחיתוליו. ומשכך, חלה על המורות האחריות לייצג ,ל"שגרר" ולפעול למען טובתם ורווחתם של תלמידים אלו מתוך לימוד והטמעת מהות ותפיסת החינוך המיוחד כזכות ולא כחובה. ובנוסף, לגרום לשילוב אוכלוסייה חשובה ומשמעותית זו בציבור בקהילה הכללית מתוך קבלת האחר והשונה כשווה בין שווים בחברה הכללית. ב

בשנת 2007, הוקמה ועדת דורנר, היא הועדה הציבורית לבחינת מדיניות משרד החינוך בתחומי החינוך המיוחד. הועדה הוקמה בעקבות טענות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר טענו כי משרד החינוך מאפשר שילוב אך אינו מעודדו ואינו מכיר בזכות ההורים הנ"ל לבחור את המסגרת המתאימה לילדיהם. בוועדת דורנר נמצא כי נוצרה הבחנה מפלה בין ילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים במסגרות חינוך מיוחד כוללני לבין אלו שבמסגרות המשלבות, כשהראשונים זוכים להקצאת משאבים גדולה יותר (בר סימן טוב, מרום וקורן, 2006). לאור האמור לעייל העבודה הנוכחית את עמדות של מורים כלפי שילוב ילדים בעלי לקויות שמיעה במסגרת רגילה.  שאלת המחקר העיקרית תבחן כיצד המערכת החינוכית מסייעת לילדים בעלי לקויות שמיעה להשתלב במערכת החינוכית הרגילה מבחינת מסוגלות חברתית ורגשית? והשאלות המשניות יספקו מענה לשאלות, כיצד מסייעים לילדים לקוי שמיעה להשתלב בכיתה הרגילה ? ואלו גורמים יסייעו ללקוי שמיעה לתחושת מסוגלות גבוהה – הן חברתית והן רגשית.