השאלה הנשאלת האם לילד החריג מקום במסגרת בהן ישנן ילדים רגילים. ובכל במהלך שנות ה- 80 במסגרת חוק החינוך המיוחד – תשמ"ח 1988 נקבע כי תינתן האפשרות ילדים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את העמדות של הורים לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים שוני צרכים בגן ילדם.

החברה אינה אוהבת חריגים מכול סוג שהוא אם בשל צורה חיצונית ואם בשל רעיונות ודרכי התנהגות המערערים על הכללים והשגרה .

חריגות בקרב ילדים מעוררת רגשות אשם מצד החברה מחד ותוקפנות כלפי החריג מאידך, כמו כן החריגות מקיפה סוגים רבים מאוד של ילדים כאשר ישנם החריגים הנורמאליים : הבישן, התוקפני, הגאון, המרדן וחריגים הפגועים בגופם : צולע, המפגר, המגמגם. ישנה קבוצה נוספת : הילד העולה, הילד החדש בשכונה וכו'  .

בספרות הילדים לא קיימת הכרה כלפי החריג כמו שהוא שכן על החריג לעשות משהו יוצא דופן על מנת שאלה שדחו אותו יקבלו אותו.

מחקר זה בוחן את עמדות של הורים לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים שוני צרכים בגן ילדם.

עבודה זו הנה עבודה מחקרית המתבססת על ספרות מקצועית (מאמרים וספרים) וניתוח כמותי של שאלונים לצורך בחינת הסוגיה לעייל.

לצורך בחינת הסוגיה הופץ שאלון בקרב מדגם של 20 הורים. כלי המחקר, הוא השאלון כלל 4 שאלות רקע דמוגראפי של הנחקרים ו- 16 היגדים אשר בחנו היבטים שונים ביחס לשילובם של ילדים חריגים בגנים רגילים.

הממצאים העיקריים העולים הם כי סוגיית השילוב בגן רגיל אינה מרתיעה הורים לילדים רגילים, הורים מאמינים כי שילובו של ילד שונה צרכים תורם לכל ילדי הגן . יחד עם זאת, הורים יסרבו לשילובו של ילד בעל צרכים מיוחדים בגן.